אכן, שופטים אנו ולא פוליטיקאים, ותפקידנו אינו להחליף את הרשות המחוקקת ולא את הרשות המבצעת, אלא רק לבדוק את חוקתיות מעשיהם, ברם כיצד תהיה פסיקתנו שלמה, ובעיקר כיצד תהיה פסיקתנו צודקת, אם לא נשווה לנגד עינינו את מוראותיו של הפינוי ואת התוצאות מרחיקות הלכת של מהלך זה על חייהם של כרבבת יהודים? באשר הפינוי – זאת נדע – אינו רק עקירה מבתים ששימשו קורת גג, ולא מאדמה שעובדה, וגם לא ממפעלים ומאזורי תעשייה שהוקמו בעמל ובממון רב. זהו בראש ובראשונה הרס של מרקם חיים, של אמונה בעקרונות יסוד שלפיהם לכל אדם, באשר הוא, נתונה הזכות לבחור את מקום מגוריו, לבחור את הקהילה שאליה הוא רוצה להשתייך, לבחור את המקום ואת הדרך שבה ימצא את לחמו, ולהבדיל, גם את המקום שבו יביא את יקיריו למנוחת עולמים וגם את המקום שהוא עצמו מבקש להיטמן בו בבוא שעתו.
--- סוף עמוד 754 ---
בלשון המשפטית שאנו מורגלים בה שלובים בחוק העומד לדיון ובהחלטת הממשלה שעליה הוא נסמך שילוב נדיר שכמעט אין לו אח ורע של פגיעה אנושה בזכויות הקניין, בחופש העיסוק, ומעל כולם ניצבת הפגיעה בכבוד האדם וחירותו. לפיכך בבואנו להכריע בעתירות שבפנינו מצווה כל אחד מאתנו לראות את עצמו כאילו על צווארו שלו הונפה חרב הפינוי; כאילו הוא עצמו נדרש לנטוש בית שבנה בעמל, ביזע ובממון רב; כאילו הוא עצמו נדרש לעזוב עסק משגשג שסיפק לו פרנסה בשפע ולהיות מובטל בשוק שבו שיעור הלא מועסקים גבוה ממילא; כאילו הוא עצמו נאלץ לנטוש בתי כנסיות; כאילו ילדיו שלו נאלצים להפסיק לפקוד בתי ספר שבהם התחנכו, ולבסוף, כאילו הוא עצמו נדרש לנטוש מקום שבו קבורים יקיריו או לבחור לטלטלם עמו למקום לא ידוע, שאותו הוא נדרש לאתר בפרק זמן של חמישה חודשים או מה שנותר מהם, משל היה השלום הנכסף מתדפק בקוצר רוח על הדלת. קשה ומייסרת שבעתיים היא המחשבה שרבים מאלה שנטמנו באדמתם של אותם יישובים הם נשים, גברים וטף שנפלו מכדוריהם של מרצחים, ובהם כאלה אשר עלולים לקבוע את מגוריהם בבתים שיפנו משפחות קורבנותיהם.
הנה-כי-כן, אלו הן השאלות האמיתיות שעמן נדרשנו להתמודד בעתירות שבפנינו, ועל-כן קבעתי לעצמי שלא להידרש בחוות-דעתי לפרק הפיצוי שבחוק, באשר עיסוק בו כמוהו, בעיניי, כזילות של העיקר.
מאותם טעמים סברתי כי אסור לנו להכריע בעתירות בלי לבקר ביישובים המיועדים לפינוי, או לפחות בחלקם. סברתי כך הואיל ורק בדרך זו יכול בית-המשפט להתרשם התרשמות אמת ממשמעות עקירתם של כרבבת יהודים מבתיהם, התרשמות ששום תמונה או קלטת אינן יכולות לשמש לה תחליף. לדאבוני, גם בעניין זה וחרף חשיבותן של הסוגיות העומדות בפנינו הוכרעה הכף בניגוד לדעתי, ואין לי אלא להצר על כך.