"...[]ענייננו אין הוא לא בקניין ולא ברכוש על דרך הסתם – קניין ורכוש ששוויים בשוק הוא כך וכך – אלא בביתו של אדם, במשכן למשפחה. מקום מגוריו של אדם הוא מקום שבו משוקע חלק מחייו, בבית הספר הסמוך לומדים ילדיו, אפשר בחר במקום מגוריו בשל היותו סמוך למקום עבודתו או בקרבת ידידיו, מתחילה ביקש לעצמו מקום שקט – או מקום מרכזי – למגוריו, ועוד שיקולים כיוצא באלה העושים ביתו של אדם למשכן לו בקהילה" (רע"א 7112/93 צודלר נ' יוסף [212], בעמ' 566).
למותר יהיה לומר כי בייחוד נכונים הדברים מקום שמדובר באובדן בית מגורים כתוצאה מפינוי כפוי:
--- סוף עמוד 800 ---
"נקודת המוצא העקרונית הינה כי הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשות בכבודו, בחירותו ובקניינו... כמה זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייתו של גבול מדיני..." (פרשת עג'ורי [10], בעמ' 365).
בכך כאמור לא סגי. פגיעתה של תכנית ההתנתקות אינה מצטמצמת לפגיעה בבית מגוריהם של העותרים. ביצועה עתיד להמיט כליה על מפעל חייהם; הוא ינתקם ממקומות תעסוקה ומפעלים ויחייבם אגב כך למצוא מקום תעסוקה חלופי. בכל אלו טמון סיכון כלכלי לא מבוטל, העתיד להעצים את תחושות אין האונים וחוסר הוודאות שבהן הם שרויים; הוא יחייבם לשלב את ילדיהם במוסדות חינוך חדשים; הוא ימוטט את הקשרים הקהילתיים שנרקמו ביישובים אלו ברבות השנים. קשה להעלות על הדעת פגיעה חמורה מכך בחייו של אדם, בדיוק כשם שקשה להעלות על הדעת כיצד ניתן לפצות על פגיעה זו בערכים כלכליים.
סעיף 8 לחוק היסוד: פיסקת ההגבלה
32. כפי שכבר אמרתי בעת שדנתי בסוגיית ה"שפיטות", פיסקת ההגבלה שבחוק היסוד מתנה את תוקפו של חוק הפוגע בזכויות המנויות בו בקיומם המצטבר של ארבעה תנאים: על הפגיעה בזכות להיעשות בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת שבו; על החוק הפוגע להלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; על החוק הפוגע לשרת תכלית ראויה; לבסוף, אל לו לחוק לפגוע בזכות היסוד במידה העולה על הנדרש.
"תכלית ראויה"
33. אחת מן הדרישות שמציב סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הינה כי הפגיעה בקניין – כמו גם בזכויות אחרות המנויות בחוק היסוד – תהא לתכלית ראויה. מה היא אפוא תכלית ראויה? הגישה המקובלת בפסיקה הינה כי תכלית היא ראויה אם היא משרתת מטרה חברתית חשובה הרגישה לזכויות האדם (בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור [213], בעמ' 838; בג"ץ 450/97 הנ"ל [40], בעמ' 444), או שהצורך בהגשמתה הינו בעל חשיבות חברתית או לאומית (בג"ץ 5016/96 (להלן – פרשת חורב [45]), בעמ' 52). יפים לענייננו דברי השופטת ביניש: