(2) צווי-הביניים.................................................................................................... 749
סוף דבר................................................................................................................ 750
השופט א' א' לוי
העובדות הדרושות לעניין..................................................................................... 751
ביקורת שיפוטית על החלטות מדיניות................................................................. 755
זכותו של העם היהודי להתיישבות קבע בכל חלקי ארץ-ישראל............................ 765
ייצוג שלא לפי רצון הבוחרים?............................................................................. 778
ההתנתקות והזכות לקניין...................................................................................... 794
"תכלית ראויה"..................................................................................................... 801
מידתיות................................................................................................................ 810
סוף דבר................................................................................................................ 813
תוצאותיו של פסק-הדין......................................................................................... 814
--- סוף עמוד 511 ---
פסק-דין
ימים קשים הם ימים אלה. העם מפולג. חשש של אלימות מרחף. ניתוק קשה ומכאיב של אלפי מתיישבים ישראלים מחבלי ארץ שבהם חיו שנים רבות עומד להתרחש. הכנסת והממשלה קיבלו הכרעות מדיניות קשות שהינן בעלות אופי היסטורי ממש. על-פיהן מתנתקת ישראל מאזור חבל עזה ומאזור צפון השומרון (להלן – השטח המפונה). עתה עומדת בפנינו ההכרעה המשפטית אם החקיקה של הכנסת ליישום תכנית ההתנתקות היא חוקתית, ואם פעולות על-פיה הן חוקיות. אף הכרעה זו קשה היא. אמת, איננו מכריעים בתבונתה של החלטת הניתוק. דנים אנו אך בחוקתיותה ובחוקיותה. אך גם בחינה משפטית-נורמטיבית עוסקת בבני-אדם. כאבם הוא גדול ומר. לא נוכל ולא נרצה להתעלם ממנו. אך את תפקידנו עלינו לבצע. כפי שנכתב בפרשה אחרת:
"ההחלטה בעתירות אלה קשתה עלינו. אמת, מנקודת המבט המשפטית דרכנו סלולה, אך אנו חלק מהחברה הישראלית; יודעים אנו את קשייה וחיים אנו את תולדותיה. איננו מצויים במגדל שן. חיים אנו את חייה של המדינה... אך אנו שופטים. דורשים אנו מזולתנו לפעול על-פי הדין. זו גם הדרישה שאנו מעמידים לעצמנו. כשאנו יושבים לדין גם אנו עומדים לדין. עלינו לפעול על-פי מיטב מצפוננו והכרתנו באשר לדין" (בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל [1], בעמ' 846-845 (הנשיא ברק)).