--- סוף עמוד 566 ---
מפלגתו ובוחריה ובין תוקף החוק שנתקבל על-ידי חברי-הכנסת מסיעות שונות המייצגים מטבע הדברים ציבורים שונים ואינטרסים אחרים. אין הכנסת משקפת ומבטאת מפלגה זו או אחרת. מבטאת היא בחוקיה את רצון העם, הריבון.
"שנועד לתכלית ראויה"
93. העותרים טוענים כי תכליותיה של תכנית ההתנתקות אינן ראויות. הם שוללים את הנחותיה של המדינה כאילו פינוי חבל עזה ישיג יתרונות ביטחוניים ומדיניים כלשהם. במישור המדיני טוענים העותרים כי החלטתה של ישראל לבצע את ההתנתקות מטרפדת את היתרון המדיני העיקרי לישראל, הגלום (לשיטתם) ב"מפת הדרכים", ולפיו לא יינתנו ויתורים לצד הפלסטיני בהיעדר הפסקה מוחלטת של הטרור. תכנית ההתנתקות מהווה ויתור מרצון, בלא תמורה, לנוכח התמשכות הטרור, על גוש יישובים שלם. תכנית שכזו אינה ראויה בייחוד לאור עמדתה המוצהרת של ממשלת ישראל כי בהסדר הקבע צפויים להיוותר במקומם גושי ההתיישבות הישראלית באזור. ההתנתקות, כן נטען, תפחית אך במעט את החיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית, המופרדת במידה רבה מן היישובים הישראליים, ובינתיים לא הביאה לשיפור ממשי בתמיכה הבין-לאומית בישראל. במישור הביטחוני טוענים העותרים כי למעשה צפוי הפינוי לספק עידוד לאויבי ישראל, שיתרשמו כי הטרור שהופעל נגדה הביא להחלטה חד-צדדית על פינוי. סיום הנוכחות הישראלית בחבל עזה יעצים את הסיכון ליישובים הישראליים הסמוכים מפני ירי טילים מתוך האזורים הפלסטיניים. להבנת העותרים, חששות ביטחוניים אלה משותפים גם לבכירים במערכת הביטחון, שקולם לא נשמע בעת חקיקת החוק. לגיבוי טענותיהם הביטחוניות הגישו העותרים (בבג"ץ 1661/05) חוות-דעת של אלוף (מיל') י' עמידרור, המדגיש (נוסף על טענות אלה) את הסיכון מפני התגברות איום הטרור על ישראל עקב אובדן השליטה המעשית של צה"ל על הנעשה בחבל עזה. עוד נטען שההתנתקות אינה מקדמת תכלית כלכלית ממשית נוכח עלויותיה הגבוהות והעלויות הניכרות שיידרשו בעתיד (להערכת העותרים) למימון המאבק בטרור שיגבר.
94. כנגדם טוענת המדינה כי ביסוד תכנית ההתנתקות עומדות תכליות מדיניות, לאומיות וביטחוניות. אשר לתכליות המדיניות מדגישה המדינה כי תכנית ההתנתקות נועדה להביא ליציאה מהקיפאון הטמון במערכת היחסים הנוכחית בין מדינת ישראל לפלסטינים. היא גם תביא למציאות מדינית טובה יותר. אלה הם שיקולים מדיניים הקשורים ליחסי החוץ של מדינת ישראל ולמאמצים להמשך המשא והמתן להשגת