79. MJS העלתה טענה חלופית כי קם לה מעמד של נושה מובטחת בכספים שלא מכוח חוק המשכון. על העקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט החולשים על הסוגייה עמדתי לעיל. הדברים יפים אף לכאן. יש ממש בטענת MJS כי פירעון החוב לבנק עומד בדרישה לתשלום בתנאי אילוץ, משנכפה עליה בניגוד לכוונתה המקורית. אף כאן, באי הכרה במעמדה של MJS כנושה מובטחת יש כדי להביא להתעשרות בלא זכות שבדין לנושים הרגילים, שכן אלמלא הפירעון החלקי שעשתה, הייתה לבנק נשייה מובטחת כדי סכום הפירעון. יוצא כי יש להכיר במעמדה של MJS כנושה מובטחת, לגבי הבטוחות שנותרו להבטחת חוב החברה לבנק. אוסיף, כי מן החומר שבפניי עולה כי בהקשר זה הבטוחה העיקרית שנותרה היא עודף מפיקדון (בסכום שלא פורט), שהבטיח את החוב לבנק. במובן חלקי זה, יש לקבל את ערעורה של MJS, להכיר בה כנושה מובטחת, כדי הבטוחה שנותרה.
80. התוצאה. התוצאה של כל האמור היא, כי חלקו הראשון של הערעור מתקבל בעיקרו, בהתאם לאמור לעיל. לסוגיית ההוצאות אתן דעתי בעת ההכרעה בחלקו השני של הערעור.
ניתנה היום, י"ט ניסן תש"פ, 13 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
עודד שחם