75. אין מחלוקת, כי הכספים שהעבירה MJS לא שולמו בפועל לעובדי החברה כמשכורת. הם גם לא הפחיתו את הסכום לגביו היה לעובדים דין קדימה בפירוק. צודקים המפרקים גם בטענתם, כי קבלת טענתה של MJS לעניין זה תביא לתוצאה בלתי סבירה של תשלום כפול בדין קדימה – גם לעובדים, גם ל – MJS. תוצאה זו ביקש המחוקק למנוע, בקבעו את הדרישה כי התשלום הפחית את הסכום לגביו היה לעובד דין קדימה בפירוק, ובקבעו כי דין הקדימה מכוח סעיף 354(ב) לפקודה מוגבל לסכום בו הופחתה זכאותו של העובד לדין קדימה בפירוק. נוכח מכלול שיקולים אלה, אין כל עילה להתערב בחלק זה של הכרעת החוב. מאליו מובן, כי בקביעה זו אין חיווי דעה כלשהו לגבי טענות MJS, אם וככל שישנן, ביחס לפעולותיו של בנק מזרחי טפחות.
76. בשולי הדברים אעיר, כי אין מחלוקת כי לאחר שהחברה נכנסה להקפאת הליכים, העבירה MJS (לטענתה, לפנים משורת הדין) כספים נוספים לתשלום משכורות העובדים. ביחס לכספים אלה נקבע (החלטה, 13.6.17) כי הם כספים בעלי מעמד מועדף, הנחשבים כהוצאות הליך הקפאת ההליכים. בהתאם לכך, הם הוחזרו ל – MJS (החלטה, 11.2.18). ברם, אין בתיאור זה כדי להקרין על השאלה שבמחלוקת, שכן בשונה מן הסכום מושא תביעת החוב, מדובר בכספים ששימשו בפועל לתשלום משכורות לעובדים, ועל כן עומדים בדרישות סעיף 354(ב) לפקודת החברות למתן מעמד של דין קדימה. הבדל מהותי זה מקרין במישרין גם על השוני בתוצאה המשפטית ביחס לכל אחת מהעברות הכספים.
77. לחלופין, טוענת MJS כי בשים לב לכך שבנק מזרחי טפחות היה נושה מובטח בפני עצמו, יש להכיר בכספים שהופקדו על ידי MJS לצורך תשלום משכורות אך שימשו בפועל לפירעון חוב החברה לבנק, ככספים במעמד של נושה מובטח, בהתאם לסעיפים 13 ו – 14 לחוק המשכון, ובהתאם לדינים אחרים ביחס לפירעון חובו של אחר. בהקשר זה מפנה MJS לטיעונים דומים שהעלתה SKS בערעור. טעמי המפרקים לדחיית טענות אלה פורטו לעיל. ביסודם, עומדת העובדה שטענות MJS אינן מפנות להוראות בהסכם בין החברה לבין בנק המזרחי, המאפשרות פדיון חלקי של משכון בפירעון חלקי של החיוב. במצב זה, ובשים לב להוראת סעיף 13(ד) לחוק המשכון, עולה כי נשמט הבסיס המשפטי לטענות MJS.
78. MJS טוענת כי בנק מזרחי הסכים לפירעון החלקי של החוב, בכך שנטל את הכספים כדי לפרוע חלק מן החוב של גלובוס מקס כלפיו. ברם, גם אם כך הדבר, אין הדבר גורע מדרישת סעיף 13(ד) להסכמה חוזית על פדיון חלקי של המשכון בפירעון חלקי של החיוב. אין ראיה, או טענה, להסכמה כזו. לא למותר להעיר, בשולי עניין זה, כי בנק המזרחי אינו צד בהליך שבפניי. הואיל ומדובר בטענה המבקשת לפגוע בזכויותיו, יש בכך כדי ללמד על קושי ממשי גם מן הזווית הדיונית.