69. בהכרעת החוב השנייה שמו המפרקים את הדגש על הדרישות שנקבעו בפקודה לשם מתן דין קדימה, והן כי סכום ההלוואה ישמש בפועל לתשלום שכר לעובדי החברה, וכי יפחית את הסכום שלגביו יש לעובדים דין קדימה. המפרקים קבעו, כי כספים שהלוותה MJS לא שימשו לתשלום שכר עובדי החברה, ובשל כך גם לא הקטינו את חוב החברה לעובדים שיש לו מעמד בדין קדימה. נקבע, כי הכספים שימשו להקטנת החוב לבנק מזרחי טפחות. משכך, נקבע, אין בסיס לטענת MJS כי כספים אלה ייחשבו לחוב בדין קדימה.
70. בערעור, טוענת MJS כי העבירה את הסכום האמור לבנק המזרחי לבקשת החברה, וזאת לשם תשלום משכורות חודש מאי 2017 ל – 850 עובדי החברה. דא עקא, במקום שהכספים ישמשו לייעוד האמור, נטען כי בנק מזרחי טפחות, אצלו נוהל החשבון ממנו היו אמורות להשתלם המשכורות, בחר לזקוף את התשלום לצורך פירעון של חוב החברה כלפיו. זאת, הואיל והבין כי היא נמצאת על סף חדלות פירעון. בכך מנע בנק מזרחי, על פי הטענה, את תשלום המשכורות לעובדי החברה במועד בו היו אמורות להשתלם.
71. לטענת MJS, אין לזקוף לחובתה התנהלות זו של הבנק. MJS טוענת כי לא הייתה לה שליטה על פעולת הבנק. זו אף הייתה בניגוד לרצונה. על פי הטענה, מדיניות משפטית ראויה צריכה לעודד את בעלי המניות לשלם מכיסם משכורות לעובדי החברה, גם במצב בו הם מודעים לכך שהחברה נמצאת בקשיים ועלולה להפוך לחדלת פירעון בכל רגע. בערעור, מדגישה MJS כי המפרקים אינם חולקים על כך, שהסכום האמור הועבר למטרה המוגדרת של תשלום משכורות לעובדי החברה. לטענת MJS, עמדת המפרקים יוצרת תמריץ שלילי לבעלי המניות להלוות כספים לצורך תשלום משכורות במצב שבו החברה על סף חדלות פירעון.
72. MJS מוסיפה וטוענת, כי הייתה מוכנה לשלם את משכורות העובדים למרות שידעה כי החברה עומדת לפני הליכי חדלות פירעון. היא עשתה כן (א) כדי שעובדי החברה לא ייפגעו, ו (ב) כדי לאפשר את פעילות החברה גם בשלב הקפאת ההליכים, ובהתאם לשמר את הסיכוי לשיקום החברה בין בהסדר נושים, בין במכירתה כעסק חי. MJS מדגישה כי בהעברת הסכום האמור הניחה כי יקבל מעמד של דין קדימה, וכי אם הייתה יודעת שהכספים לא יועברו לצורך תשלום משכורת, לא הייתה מעבירה אותם לבנק המזרחי מלכתחילה.
73. אפשר בהחלט, כי נכונותה של MJS לממן את שכר העובדים, במועד בו העבירה את הכספים, ראויה לשבח. יש ממש בטענתה של MJS, כי תכליתו של סעיף 354 הנ"ל היא "לעודד בנקים ומלווים אחרים להעמיד לרשות חברה הנתונה בקשיים כספיים – אך עדיין לא בכינוס נכסים או בפירוק – כספים לתשלום שכרם של עובדי החברה, לשם המשכת העסקתם ומניעת מחסורם" (דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 4381/03 ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ נ' ז.מ. מותגי אופנה בע"מ (14.4.2005), בפסקה 10 לפסק הדין).
74. בה בעת, אין בטענותיה של MJS כדי לשנות מכך, שסעיף 354(ב) אינו מסתפק בכך שמטרת התשלום הייתה לכסות את שכרם של העובדים. על מנת להקים דין קדימה על פי הסעיף, נדרש כי בפועל הכספים "שולמו כאמור" כמשכורת. מכאן גם הדרישה הנוספת, כי התשלום הפחית את הסכום לגביו היה לעובד דין קדימה בפירוק. ברוח זו צוין בעניין ש.כ. מאגרי אנוש הנ"ל, כי זכות הקדימה ניתנת למלווה רק "במידה שתשלומיו מפחיתים את התביעה בת הקדימה של העובד" (שם).