64. לטענת המפרקים, במצב בו בעל מניות בחברה מלווה לה כספים, וכנגדם נוטל שעבוד על נכסי החברה, אין הוא נהנה ממעמד של נושה מובטח (ראו דוד האן "דחיית חובות" מחקרי משפט כג 33 (2007), בעמוד 54; ראו גם פר"ק (מחוזי מר') 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ נ' נצבא החזקות 1995 בע"מ (22.8.2017), בפסקה 180 לפסק הדין). מכך עולה, לשיטת המפרקים, כי אפילו הייתה מתקבלת עמדת SKS כי נכנסה בנעלי המלווים המובטחים מכוח סעיף 14 לחוק המשכון, לא היה בכך כדי להקנות לה מעמד של נושה מובטח, העדיף על פני הנושים האחרים.
65. קביעה ברוח זו לא נמצאת בהכרעת החוב. בתגובה שהגישה, חוזרת SKS בהקשר זה על טענותיה לגבי אופן ניהול החברה על ידי מנכ"ל החברה, מר קפלן, ובדבר הסתרת מידע רלוונטי רב ממנה. SKS טוענת עוד, כי מהותית מדובר בטענה להדחיית חוב, אשר צריכה לעמוד בכלל הדרישות שבסעיף 6(ג) לחוק החברות. לא למותר להוסיף, כי העמדה שהובעה לעניין זה בספרות לא התייחסה למצב הספציפי שבפניי, בו מדובר בהלוואה שניתנה על ידי בעל המניות לצורך פירעון חוב של החברה לנושה מובטח שלה. במצב הדברים המתואר, ובשים לב לכך שמדובר בעניינים אשר לא נדונו בחלק הרלוונטי של הכרעת החוב, בדעתי לדון בטענה זו, אם וככל שיהיה בכך צורך, בגדרי חלקו השני של הערעור, העוסק, בין היתר, בהחלטת המפרקים בדבר הדחיית החוב ל – SKS. מאליו מובן, כי טענות כל הצדדים לגבי עניין זה שמורות להם.
66. חוב בדין קדימה? עניין זה נוגע בעיקרו להכרעת החוב בעניינה של MJS (26.3.19, להלן – הכרעת החוב השנייה). מהכרעת החוב השנייה עולה, כי בכתב התביעה מארצות הברית משנת 2017 הנזכר לעיל, אשר MJS הייתה אחת התובעות בגדרו, נטען כי MJS היא חברה בבעלות מלאה של מר שטראוס. נטען עוד, כי MJS שימשה את מר שטראוס לצורך העברת כספים, ישירות או בעקיפין, ל – SKS או לגופים אחרים, על מנת לממן את החברה.
67. בהכרעת החוב השנייה צוין, כי תביעת החוב של MJS הייתה על סך 5,506,971 ₪, בגין הלוואות שונות שלטענתה היא העמידה לחברה לשם מימון פעילותה השוטפת. נקבע בהכרעת החוב, כי MJS אכן העבירה לחברה סך של 1.4 מיליון דולר (5,021,800 ₪). הסכום הופקד בחשבון החברה בבנק מזרחי טפחות. המפרקים הכירו בחוב זה של החברה ל – MJS. MJS טענה כי הסכום האמור הוא חלק בלתי מוגדר מתוך הסכום הנזכר לעיל של 35.2 מיליון ₪.
68. מן החומר עולה, כי לטענת MJS חלק מהחוב מושא תביעתה הוא חוב בדין קדימה, הואיל וניתן כהלוואה לתשלום שכר עובדי החברה. MJS נסמכת בהקשר זה על הוראת סעיף 354(ב) לפקודת החברות, הקובעת כי "הלווה אדם לחברה כספים לשם תשלום משכורת או שכר לעובד החברה, יהיה לו בפירוק דין קדימה לגבי הכספים שהולוו ושולמו כאמור, כדי הסכום שבו הופחת הסכום שלגביו היה לעובד דין קדימה בפירוק" (ההדגשה הוספה).