פסק דין
פתח דבר
1. לפניי תביעה אשר הוגשה על ידי חברת קווין קשרי חוץ בע"מ (להלן: "התובעת" או "החברה"), חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת בתחום תיירות הקזינו, כנגד מר שמואל הירשברג (להלן: "הנתבע" או "הירשברג"), בעבר נושא משרה בחברה, שעניינה מחלוקת בנוגע לזכויות הבעלות ב – 60% ממניות חברת Audley Ltd. (להלן: "אודלי").
2. בהמשך לשאלת הבעלות כאמור, שהיא ליבת המחלוקת, נחלקו הצדדים גם בשאלה הנובעת מהשאלה זו – והיא, מי הגורם אשר זכאי לרווחים הנובעים מזכויות בעלות זו בין השנים 2015-2005.
ודוק: ככל שייקבע כי הנתבע הוא הבעלים של המניות, אזי מעשיו ונטילת הכספים על ידו בשנים אלו היו כדין. ככל שייקבע כי התובעת היא הבעלים של המניות, אזי הנתבע אינו זכאי לכספים אלו ונטילת הכספים בשנים האמורות נעשתה על ידו שלא כדין. כמו כן, וכדיון משני לשאלה זו, נדרשה גם הכרעתי בשאלה האם כל הכספים אשר ניטלו על ידי הנתבע כאמור הינם כספים אשר אכן נובעים מזכויות בעלות במניות, או שמא חלקם כלל אינם נובעים מזכויות אלו, באופן שנטילתם נעשה בכל מקרה שלא כדין.
3. יוצא אפוא, כי הלכה למעשה ביקשה התובעת לבסס שני ראשים מרכזיים לתביעתה: ראשון, כי מר יגאל זילכה (להלן: "זילכה"), בעל השליטה בתובעת, לא ויתר על חלקו בחברת אודלי, ומשכך התובעת היא הבעלים של 60% ממניות החברה; ושני, כי הנתבע נטל כספים שלא כדין לחשבונו, תוך העלמתם מזילכה ומהתובעת.
הכרעה בסוגיה הראשונה תשפיע על בחינת תוקף ומשמעות פעולותיו ומעשיו של הנתבע בעסקי החברה בתקופה זו – היינו, על הסוגיה השנייה שבמחלוקת, ומשכך מהווה הראשונה הסוגיה המרכזית בהליך דנן.
4. בהתאם לכך, נדרשתי לבחון שתי שאלות עובדתיות, והן: (1) האם בוצעה העברת מניות בשנת 2007 מזילכה [בשמו או בשם חברה בשליטתו] לנתבע; (2) האם לקיחת הכספים בשנים 2015-2005 על ידי הנתבע מהווה "מעילה" בכספי התובעת.
5. בתוך כך, נדרשתי גם למספר שאלות משנה משפטיות, שעיקרן מעמדו של פסק הדין אשר ניתן בידי בית המשפט באוגנדה בעניין זה, וכן דיון והכרעה בטענות הסף אשר הועלו על ידי הצדדים.
6. אציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים, נתתי דעתי לטיעוניהם ושקלתי את מכלול חומר הראיות אשר הוצג בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות, ואנמק מדוע.
הצדדים הרלוונטיים להליך
7. למען הסדר הטוב, עקב ריבוי הצדדים והגורמים הנוגעים לעניין, אפרט בקצרה בנוגע לכלל הגורמים הרלוונטיים להליך דנן.
8. התובעת היא חברה פרטית הרשומה בישראל, אשר שמה הקודם עד לשנת 1996 היה סנס אינטרנשיונל (קשרי חוץ בע"מ) (להלן: "סנס") [ראו מוצג 2 למוצגי התובעת].
להלן אפרט את בעלי המניות בתובעת, אולם למען שלמות התמונה יצוין כי לאור הליך משפטי אשר עודו מתנהל בגדרי ת"א (מחוזי ת"א) 55526-12-12 קלדרון נ' זילכה (להלן: "ההליך המקביל"), במסגרתו נדונה וטרם הוכרעה, בין היתר, שאלת שיעור האחזקות של בעלי המניות השונים בתובעת, ייתכנו שינויים בשיעור האחזקה של בעלי המניות בהתאם להכרעה בהליך זה, כפי שאתייחס ביתר פירוט להלן [ראו התייחסות מפורשת להליך המקביל בפרק הבא].
בעלי המניות בתובעת הם כדלהלן [ראו מוצג 1 למוצגי התובעת]:
א. זילכה 55.5%.
ב. הנתבע 15.5%.
ג. אברהם קלדרון [להלן: "קלדרון"] 15.5%.
ד. עודד כהן [להלן: "כהן"] 13.5%.
9. בעל השליטה בתובעת, זילכה, הוא איש עסקים הפועל בתחום תיירות הקזינו ומחזיק בזכויות בבתי קזינו במספר ארצות בעולם [ראו פס' 9 לתצהיר זילכה מטעם התובעת].
10. הנתבע, מר שמואל הירשברג, הוא אזרח ותושב ישראל, איש עסקים פרטי המחזיק 15.5% ממניות התובעת. הנתבע נשא במהלך השנים, עד שנת 2010, בתפקידים שונים בחברות אשר בשליטת זילכה, בין היתר בחברת י.ז. קווינקו בע"מ (להלן: "קווינקו").
11. קלדרון וזילכה הם חברי ילדות. לימים, יחדיו עם כהן ומספר שותפים נוספים, הפכו לשותפים עסקיים כאשר לכל אחד היה תחום אחריות בעסקיהם [ראו לעניין זה ע"מ 7 לפסק הדין החלקי בעניין במקביל]. כפי שיוסבר להלן בהרחבה, כהן וקלדרון הם שותפיו של זילכה, בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן בעניין זה [ראו לעניין זה ע"מ 42 לפסק הדין החלקי בהליך המקביל].
12. אודלי היא חברה פרטית אשר התאגדה באי מאן ונרשמה כחברת חוץ באוגנדה [ראו מוצגים 5-4 למוצגי התובעת], ובבעלותה רשיונות להפעלה והקמה של בתי קזינו באוגנדה. לימים, מכוח רשיונות אלו, הוקמו והופעלו על ידי אודלי שני בתי קזינו המצויים בעיר קמפלה [ראו לדוגמה פס' 6 לתצהירו של לי-רן מטעם התובעת]. כפי שצוין לעיל, הבעלות ב-60% ממניות חברת אודלי הוא סלע המחלוקת בין הצדדים להליך דנן.
13. בוב קבונרו (להלן: "קבונרו") הוא מנכ"ל חברת אודלי באוגנדה ("resident director") [ראו למשל פס' 2 לתצהיר בוב קבונרו מטעם הנתבע; פס' 17 לתצהיר לי-רן מטעם התובעת].
14. Bursa Limited S.A. (להלן: "Bursa") היא חברה אשר התאגדה בפנמה ונרשמה כחברת חוץ באי מאן [ראו מוצגים 8-7 למוצגי התובעת]. לאור טענות הצדדים, אין מחלוקת ש-Bursa נשלטת על ידי זילכה [ראו לדוגמה פס' 8 לכתב התביעה], ולימים רכש באמצעותה זילכה 60% ממניותיה של חברת אודלי.
15. Garwood Ltd. (להלן: "גרווד") ו-Tanwood Ltd. (להלן: "טנווד") הן חברות הרשומות באי מאן, והן החזיקו בנאמנות החל משנת 2001 במניות אודלי מושא ההליך דנן [ראו מוצגים 33-32 למוצגי התביעה].
16. אהרון לי-רן (להלן: "לי-רן"), הצד השלישי בהליך דנן, היה הבעלים של 100% ממניות חברת אודלי עד אשר מכר בשנת 1993 60% ממניותיו לחברת Bursa שבשליטת זילכה. גם לאחר מכירת המניות, נשאר לי-רן בעל מניות בחברת אודלי.
17. שמואל פלד (להלן: "פלד"), הצד הרביעי בהליך דנן, הוא בעל 13.3% ממניות חברת אודלי. עד שנת 2013 היה פלד נושא משרה בחברת אודלי [ראו לדוגמה פס' 3.1 לתצהיר פלד מטעם הצד הרביעי; פס' 12 לתצהיר זילכה מטעם התובעת].
רקע והשתלשלות האירועים
18. סלע המחלוקת בין הצדדים הוא השאלה האם עברו מניות חברת אודלי מזילכה ו/או חברה בשליטתו, לנתבע, אם לאו. בהתאם לכך, אפרט תחילה את התשתית העובדתית אשר אינה במחלוקת בין הצדדים.
19. זילכה, קלדרון וכהן היו שותפים במיזם משותף אשר כלל מספר חברות בתחום התיירות וההימורים במספר מדינות בעולם. מיזם זה נמשך במשך עשרות שנים וכלל מספר רב של חברות, כאשר מספר השותפים במיזם השתנה לאורך השנים.
20. בשנת 1988 ייסדו קלדרון, כהן וזילכה יחד עם הנתבע ומספר שותפים נוספים את חברת סנס. בהמשך, שונה שמה של חברת סנס לשמה הנוכחי של התובעת [ראו מוצג 2 למוצגי התובעת].
21. בשנת 1993 פנה לזילכה לי-רן, אשר החזיק אותה עת בבעלות מלאה בחברת אודלי – חברה זרה הרשומה באי מאן, המחזיקה ברישיון להפעלת קזינו באוגנדה, בהצעה לרכוש 60% ממניות חברת אודלי. לטענת התובעת, הצעת הרכישה באה לאור התמחותו וניסיונו של זילכה בהקמה והפעלה של בתי קזינו [ראו לדוגמה פס' 12-11 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת].
22. ביום 17.1.1994 נחתם הסכם בין לי-רן לבין חברת Bursa, אשר נשלטת כמעט באופן מלא על ידי זילכה, לרכישת 60% ממניות חברת אודלי [ראו נספח 1 לכתב התביעה]. בהתאם לכך, הנתבע, אשר הועסק במשך השנים בתפקידים שונים בחברות אשר בשליטתו של זילכה, החל לשמש מאותה העת גם כנציגו ושלוחו של זילכה בפעילות באוגנדה אשר התרחבה לכדי הפעלת שני בתי קזינו (הנתבע היה נציג של חברת Bursa אשר בשליטתו של זילכה) [ראו פס' 29-28 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת; עדות זילכה, פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 189, ש' 20-19].
23. כמו כן, בשנת 1997 [או באחת השנים העוקבות, ראו להלן – ח.כ.] העביר זילכה את ההחזקה במניות אודלי מחברת Bursa לתובעת, אשר באותה עת היתה גם היא בשליטתו. יצוין כי קיים קושי בקביעת המועד המדויק בו בוצעה העברת המניות, אולם הדבר אינו נדרש לצורך הכרעה במחלוקות הצדדים, ומשכך לא הכרעתי בכך [ראו למשל את עדות זילכה, פרוטוקול מיום 6.1.2019, ע"מ 175]. החל ממועד זה, הבעלות באותן מניות שהועברו במסגרת ההסכם מצויה בליבת הסכסוך בין הצדדים, ומהווה סלע המחלוקת בגדרי ההליך דנן.
24. בשנת 2001 נרשמו החברות גרווד ואטווד כמי שמחזיקות בנאמנות, כל אחת מהן, ב-5,000 מניות [50% ממניות החברה – ח.כ.] – זאת, לטענת לי-רן, עקב ייעוץ משפטי שקיבל לפיו לא ניתן עוד לרשום כי המניות מוחזקות כמניות למוכ"ז, כפי שהיו עד שלב זה. ברישום של גרווד ואטווד, נרשמו לי-רן ופלד כבעלי המניות [פס' 13 לתצהיר לי-רן מטעם התובעת; פרוטוקול מיום 6.1.2018, ע"מ 83, פס' 16-14].
25. לשם שלמות התמונה יצוין, כי אין מחלוקת שעד שנת 2016 המניות בחברה הוחזקו על ידי החברות גרווד וטנווד באי מאן, אשר החזיקו את המניות בנאמנות [ראו לדוגמה את תצהיר זילכה מטעם התובעת פס' 19, 25].
26. בשנת 2010 נתגלעה מחלוקת בין זילכה לבין הנתבע, זאת כנראה כתוצאה משינוי בשכרו של הנתבע בתפקידו בחברת קווינקו אשר בשליטת זילכה. כתוצאה מסכסוך זה התדרדרו היחסים בין הנתבע לזילכה, ובתוך כך אף סיים הנתבע את תפקידו בחברה [ראו לדוגמה פס' 34 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת; פס' 58 לתצהיר הנתבע מטעמו].
27. ביום 14.11.2012 נחתם חוזה אשר נשא את חתימות לי-רן, פלד (בעל מניות נוסף בחברת אודלי) והנתבע (להלן: "חוזה 2012"), אשר עניינו החזקת 60% ממניות חברת אודלי בנאמנות על ידי לי-רן ופלד עבור הנתבע ו"קבוצתו", ובו נקבע, בין היתר, כדלהלן:
"It is here by declared that the undersigned Mr. Shmuel Peled […] and Mr. Aharon Li-ran […] are holding for Shmuel Hirshberg […] and his group 60% of the share of Audley Ltd."
[נספח 1 לכתב ההגנה; ההדגשות אינן במקור – ח.כ.]
28. ביום 14.10.2015 פתח הנתבע בהליך משפטי באוגנדה, וזאת במטרה לרשום את אותן 60% ממניות חברת אודלי על שמו (להלן: "ההליך באוגנדה"). בהליך זה, נכון לעת הזאת ובהתאם לעדכון אשר ניתן לבית המשפט על ידי הצדדים, ניתן פסק דין אשר קבע, בין היתר, כי הנתבע הוא הבעלים של המניות מושא ההליך דנן. יש לציין כי בעת הזאת עדיין לא נידון ערעור אשר הוגש בהליך על ידי לי-רן [נספח 1 לבקשת הנתבע מיום 16.1.2018]. כמו כן, כפי שיפורט להלן בהרחבה, הוגשה במסגרת ההליך דנן גם בקשה לצו חוסם אשר ימנע מהנתבע מלהמשיך ולנהל את ההליך המשפטי באוגנדה, אולם בהחלטתי מיום 26.9.2016 הוריתי על דחיית הבקשה, מן הטעמים אשר פורטו שם [ראו החלטה מיום 26.9.2019].
29. בנוסף, במהלך שנת 2015 נוהלו בין הצדדים שני הליכים נוספים, ת"א (מחוזי ת"א) 55526-12-12 קלדרון נ' זילכה [ההליך המקביל] ותא"ק (ת"א) 14610-10-13 קווין – קשרי חוץ בע"מ נ' כהן (להלן: "ההליך בשלום"), אליהם אתייחס ביתר פירוט להלן. אציין כי על אף שהליכים אלו אינם נוגעים באופן מלא לתשתית העובדתית הנידונה בהליך זה, בהסכמת הצדדים צורפו העדויות אשר ניתנו בהליכים אלו כראיות בהליך זה [ראו לדוגמה: פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 36, ש' 12-10] .
30. ביום 20.10.2015 מונה בורר בין זילכה, כבעל השליטה בתובעת, לבין לי-רן. נראה כי בוררות זו אומנם הובילה לשיתוף פעולה בין לי-רן לזילכה, אולם לא היה בה כדי לסייע לצדדים בפתרון הסכסוך העומד בגדרי ההליך דנן [ראו עדות לי-רן, פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 162, ש' 10-7].
31. ביום 8.5.2016 הוגשה התביעה שבכותרת, וביום 3.11.2016 הוגשה על ידי הנתבע הודעה לצד שלישי, לי-רן, אשר צורף להליך דנן. כמו כן, בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעמו, הגיש לי-רן הודעה לצד רביעי, פלד, אשר צורף אף הוא להליך.
פירוט ההליכים המשפטיים המקבילים אשר מתנהלים בין הצדדים
32. כאמור, במקביל לבירור הליך זה נוהלו בין הצדדים מספר הליכים נוספים, אשר חלק מן העדויות והפרוטוקולים במסגרת הליכים אלו צורפו לצורך הכרעה במסגרת ההליך דנן, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים. למען הסדר הטוב אסקור בקצרה הליכים אלו.
א. ת"א (מחוזי ת"א) 55526-12-12 קלדרון ואח' נ' זילכה [ההליך המקביל]
33. ביום 27.12.2012 הוגשה תביעה לבית משפט זה על ידי קלדרון וכהן נגד זילכה, בה נטען, בין היתר, כי למרות שאין התובעים רשומים במרשם בעלי המניות בחברות השונות בהם פעלו יחד עם זילכה, יש לראותם כבעלי מניות בכל קבוצת החברות בהן מחזיק זילכה במסגרת פעילות זו [ובהן התובעת – ח.כ.]. ביום 28.1.2013 הגיש זילכה כתב הגנה מטעמו, במסגרתו דחה זילכה את הטענות נגדו והכחיש כי כהן וקלדרון הם שותפים בקבוצה. לטענת זילכה, לכהן וקלדרון אין זכות נוספת מלבד בעלותם במניות כפי שזו רשומה.
34. ביום 23.5.2017 ניתן פסק דין חלקי (כב' השופטת קרת-מאיר) בהליך זה. פסק הדין החלקי קבע כי יש לראות את התובעים בהליך, קלדרון וכהן, כשותפיו של זילכה בכל החברות אשר הקימו יחד ואותן מחזיק זילכה. בהמשך לקביעה זו, ניתן גם צו למתן חשבונות. בשולי הדברים אציין כי פסק הדין חלקי במובן זה שאומנם נקבע בו כי יש לראות את הצדדים כשותפים, אולם לא נקבעה חלוקה ברורה של החזקותיו של כל צד בנכסי הקבוצה.
35. בהמשך, הוגש ערעור על פסק הדין החלקי, אשר נדחה על ידי כב' השופט סולברג ברע"א 5685-17. בהחלטה מיום 6.9.2017 נקבע כי כיוון שמדובר בפסק דין חלקי לא ניתן לערער בשלב זה על כלל פסק הדין, אלא יש להידרש רק לקביעת בית המשפט בנוגע לצו למתן חשבונות.
36. בהתאם לזאת, ראשית, נקבע כי מר זילכה נדרש להגיש את החשבונות בהתאם לצו; ושנית, כיוון שלא נקבעה חלוקת המניות, יש להחזיר את הדיון בכך לבית המשפט המחוזי. בנושא קביעת חלקו היחסי של כל שותף עדיין לא ניתנה החלטה במועד זה. בהתאם לכך, ייתכן כי חלקו היחסי של זילכה בתובעת ישתנה בהתאם לפסיקת בית המשפט בעניין זה.
ב. תא"ק (ת"א) 14610-10-13 קווין - קשרי חוץ בע"מ נ' כהן וקלדרון [ההליך בשלום]
37. בפתח הדברים יצוין, כי למרות שלקביעת בית המשפט בהליך זה אין השלכה ישירה על עניינינו, נדרשתי לציינו עקב הפניית הצדדים לפרוטוקול ולנטען בהליך זה, כמו גם לאור העובדה שניתן ללמוד מהליך זה על הלך הרוח ואופן ביצוע הסכמים בין הצדדים. כן יצוין, כי הליך זה נוהל בחפיפה מסוימת להליך המקביל אשר פורט לעיל.
38. ביום 10.10.2013 התקבלה תביעה אשר הוגשה על ידי קווין [התובעת בהליך דנן – ח.כ.] כנגד כהן בתא"ק (ת"א) 14610-10-13 קווין - קשרי חוץ בע"מ נ' כהן. באותו יום התקבלה גם תביעה אשר הוגשה על ידי קווין כנגד קלדרון ב"א (ת"א) 14976-10-13 קווין - קשרי חוץ בע"מ נ' קלדרון. בתמצית, נסובו טענות קווין סביב הסכמי הלוואה במסגרתם לקחו הנתבעים הלוואות שונות במועדים שונים, וזאת אף לאחר הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. לטענת קווין כהן וקלדרון נדרשים להשיב את ההלוואות אותם לקחו. מנגד, טענו כהן וקלדרון כי הסכמי ההלוואה נעשו למראית עין בלבד והם משקפים חלוקת רווחים ולא הלוואות, ומשכך לא ניתן לגזור מהם חובת השבה כלשהי.
39. ביום 13.5.2018 ניתן פסק דין (כב' השופטת פלד) בתא"ק (ת"א) 14610-10-13 קווין - קשרי חוץ בע"מ נ' כהן אשר אוחד עם ת"א (ת"א) 14976-10-13 קווין - קשרי חוץ בע"מ נ' קלדרון. במסגרת פסק הדין, נותחו יחסיהם של קלדרון, כהן וזילכה בתובעת. בפסק הדין נקבע כי יש לקבל את טענות התובעת כי מדובר בהלוואות ולדרוש את החזרתם.
ג. ההליך המתנהל באוגנֹדה
40. ביום 14.10.2015 הגיש הנתבע תביעה בבית משפט באוגנדה (High Court of Uganda) כנגד לי-רן, פלד, בוב קבונרו וחברת אודלי. במסגרת התביעה התבקש בית המשפט, בין היתר, להצהיר כי הנתבע הוא הבעלים של 60% מחברת אודלי.
41. ביום 19.10.2015 ניתן צו על ידי בית המשפט באוגנדה האוסר על כל דיספוזיציה במניות אודלי, אותן מניות מושא ההליך דנן [נספח 17 לבקשה למתן צו חוסם].
42. ביום 16.1.2018 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט באוגנדה אשר קיבל את טענות מר הירשברג, הנתבע בהליך דנן, וקבע בין השאר כי הוא הבעלים של 60% מחברת אודלי [נספח 1 לבקשת הנתבע מיום 16.1.2018].
43. ביום 2.2.2018 הוגש על ידי לי-רן ערעור על פסק הדין [ראו נספח 4 לבקשת התובעת מיום 12.2.2018]. יצוין כי נכון למועד זה, לא הודיעו הצדדים אודות כל החלטה בעניין הערעור [ראו הודעת הנתבע מיום 10.5.2018].
44. השלכות פסק דינו של בית המשפט הזר על ההליך דנן ידונו בהרחבה להלן.
הדיון בצו חוסם הנידון במסגרת ההליך דנן
45. ביום 8.5.2016 הוגשה על ידי התובעת בקשה למתן צו חוסם, במסגרתה התבקש בית המשפט, מכח סמכותו לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), ליתן צו חוסם המונע מהנתבע מלהמשיך ולנהל הליך משפטי בבית משפט באוגנדה, שיש בו, לטענת התובעת, כדי לפגוע בזכויותיה (להלן: "הבקשה למתן צו חוסם").
46. ביום 26.5.2016 התקיים בפניי דיון בבקשה למתן צו חוסם, במסגרתו עמדתי על כך כי גם בבקשה זו חלוקים הצדדים באותן סוגיות מרכזיות אשר עומדות גם כסלע המחלוקת במרכזו של ההליך המרכזי – היינו, בחינת הבעלות במניות אודלי וטענת התובעת בדבר מעילה בכספים על ידי הנתבע. בדיון זה נחקרו בפניי לי-רן וזילכה.
47. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וכלל העדויות, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה למתן צו חוסם, וכך עשיתי בהחלטתי מיום 26.9.2016. זאת, תוך מתן דגש מיוחד על כך שמדובר בצו חריג ויוצא דופן, ותוך מתן התייחסות מפורטת למספר סוגיות – עדותו של לי-רן אותה מצאתי כלא מהימנה, בחירת התובעת לא להצטרף להליך באוגנדה ושיהוי התובעת בהגשת הבקשה. בנוסף, התייחסתי גם לחוסר תום לבה של התובעת בהגשת הבקשה בכלל, ולהתנהלותו של לי-רן בפרט [ראו החלטתי מיום 26.9.2016].
תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת
48. טענתה המרכזית של התובעת היא כי מעמדו של הנתבע בשנים 2015-2007 היה כנציג ושלוח בלבד, וכי אין ולא היו לנתבע כל זכויות בעלות במניות חברת אודלי במהלך שנים אלו.
49. בכל הנוגע לבעלות במניות מושא ההליך דנן בנטען תצהירו של זילכה, כי בשנת 1997 הועברו המניות מבעלותו של לי-רן לבעלות חברת Bursa [פרוטוקול מיום 6.1.2019, ע"מ 181, ש' 16] אשר אותה עת הייתה בבעלות התובעת [מוצגים 25-24 למוצגי התובעת]. כפי שצוין לעיל, מניות אלו הוחזקו בנאמנות עבור לי-רן על ידי שתי חברות מהאי מאן, חברת גרווד וחברת טנווד, ובהמשך אלו המשיכו להחזיק במניות בנאמנות בעבור חברת Bursa אשר בשליטתו של זילכה.
50. עוד טוענת התובעת, כי בשנים 2001-1998 העביר זילכה את הבעלות במניות אודלי לתובעת אף במישרין. הדבר לא דרש "פעולה אקטיבית" שכן זילכה החזיק בתעודת מניות "למוכ"ז" ["למוסר כתב זה" – ח.כ.] של מניות אודלי [פרוטוקול מיום 6.1.2019, ע"מ 177, ש' 3-1]. בשנת 2003 נמחקה מהרישום חברת Bursa [פסקה 21 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת].
51. ביום 2.4.2015 הועברו 3,666 מניות מגרווד לטנווד, כך, לטענת התובעת, חלוקת הבעלות בחברת אודלי היתה 8,666 מניות על ידי גרווד עבור התובעת ולי-רן כל אחד על פי חלקו, ו-1,334 על ידי טנווד עבור פלד [פסקה 24-23 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת].
52. ביום 15.4.2016 נרשמה בעלותה של קווין במניות אודלי ברשם החברות באי מאן [מוצג 34 למוצגי התובעת; פסקה 25 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת]. לטענת זילכה הדבר בוצע עקב הגשת התביעה מטעם הנתבע באוגנדה.
53. כמו כן נטען, כי נוכח העובדה שגודלו של העסק באוגנדה הינו קטן יחסית לנכסיו האחרים של זילכה, הוא סמך על נציגו במקום, הנתבע, ומיעט במעורבותו בעסק [פס' 13-12 לתצהיר זילכה מטעם הצד השלישי]. בעניין זה נטען כי דיווח הנתבע לזילכה כי העסק מקיים את עצמו אך אין יתרה לחלוקה [פס' 33 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת].
54. לטענת התובעת, בשנת 2013-2012 ביקש זילכה לבדוק את מצב עסקיו, ומשכך נסע לאוגנדה על מנת לפנות ישירות ללי-רן ופלד. באותה עת גילה זילכה כי הנתבע "נטל" את המניות שלוש שנים קודם לכן [בשנת 2009 – ח.כ.], וכן כי את הכספים החל ליטול לכיסו עשר שנים קודם לכן. כאשר שאל זילכה כיצד נטל הנתבע את המניות, נאמר לו על ידי פלד כי ניתנה לנתבע רק "פיסת נייר" אך לא נעשה רישום נוסף. בנושא זה נאמר לזילכה על ידי פלד כי "לא קרה שום דבר, כי זה לא עבר רשמי". לבסוף, נאמר על ידי פלד כי הנתבע גם משך 60% מההעברות אשר בוצעו לבעלי המניות באותה שנה [פסקה 38 לתצהירו של זילכה; מוצגים 38-37 למוצגי התביעה].
55. בנוגע לחוזה 2012, אותה "פיסת נייר", טען זילכה כי ידע על קיום המסמך אך להבנתו למסמך לא היה כל תוקף [פרוטוקול מיום 6.1.2019, ע"מ 194, ש' 19-6]. בנושא זה נטען כי החוזה אשר מכיל את המשפט "Shmuel Hirshberg […] and his group" [ההדגשה שלי – ח.כ.; נספח 1 לכתב ההגנה] מפנה לכך שהמסמך מדבר על בעלות התובעת במניות ולא על בעלות הנתבע. זאת כיוון שהתובעת מוחזקת על ידי כלל חברי "הקבוצה", שהם בעלי המניות בתובעת (הנתבע, זילכה, קלדרון וכהן).
56. בהתאם לזאת, לטענת התובעת, רק בשנת 2015 גילה זילכה כי הנתבע טוען שהוא הבעלים של 60% ממניות חברת אודלי, וזאת רק עקב תצהירו של הנתבע בהליך המקביל.
57. בנוסף, מעלה התובעת מספר טענות נוספות: ראשית, טענתה העיקרית של התובעת בבחינת מעמדו של הנתבע היא כי בשנת 2007 לא בוצעה כל "התחשבנות" בין מר זילכה לנתבע, או לחלופין טוענת התובעת כי אף אם נעשתה "התחשבנות" שכזו, הדבר מהווה התחייבות אובליגטורית אשר אינה מהווה העברה בפועל; שנית, מפנה התובעת לסתירות בעדויות הנתבע בין ההליכים השונים הן בארץ והן באוגנדה בטענה כי אלו מפחיתות ממהימנות הנאמר בעדותו וגם בטענה כי אלו יוצרות "השתק שיפוטי"; שלישית, בבחינת ההליך באוגנדה, טוענת התובעת כי היא אינה כפופה להליך שם כיוון שהיא כלל לא צד לו [שכן ההליך הוא בין הנתבע לבין לי-רן, פלד, בוב קבונרו וחברת אודלי – ח.כ.], וכן כי לא ניתן להכיר בפסק הדין הזר שכן הוא אינו חלוט. כמו כן, מפנה התובעת לכך שהיא רשומה בתור בעלת המניות באי מאן, בו התאגדה חברת אודלי [מוצג 33 למוצגי התובעת].
תמצית טענות הנתבע
58. לטענת הנתבע, בשנת 2007 במהלך פגישה אשר נערכה בישראל, נתן זילכה 60% ממניות חברת אודלי לנתבע, זאת מתוך רצון זילכה לצמצם את מעורבותו בעסקים באוגנדה וכחלק מהתחשבנות אשר נעשתה בין השניים [פס' 56 לתצהיר הנתבע], כאשר להעברה זו אין כל תיעוד [עדות הנתבע, פרוטוקול מיום 8.1.2019, ע"מ 367, ש' 6-4]. בבחינת מצב המניות לאחר שנת 2007, מציין הנתבע כי יש לו "זכויות על המניה" [עדות הנתבע, פרוטוקול מיום 8.1.2019, ע"מ 374, ש' 21-9].
59. עיגון ההבטחה להעברת המניות נעשה באמצעות חוזה 2012, ובהמשך ישיר להתחשבנות זו [ראו עדות הנתבע, פרוטוקול מיום 8.1.2019, ע"מ 374, ש' 2-1]. בבחינת חוזה זה, טוען הנתבע כי השימוש במילה "קבוצה" פנה אליו ואל קלדרון וכהן איתם ביקש לחלוק את המניות [תצהיר הנתבע, פס' 61]. כמו כן, נטען כי התייחסות דומה נעשתה על ידי לי-רן בהודעת דוא"ל אשר נשלחה ביום 6.3.2014 ובה גם כן נראית התייחסות להעברת 60% ממניות חברת אודלי [ראו נספח 3 לכתב ההגנה].
60. בנוסף מעלה הנתבע מספר טענות נוספות: ראשית, טוען הנתבע למספר עילות סף לדחייתה של התביעה ובהן התיישנות, שיהוי ונזק ראייתי. לטענת הנתבע אלו הן תוצאה של חוסר הפעילות של התובעת ומר זילכה לנקוט בפעולה בנוגע לאירועים אשר החלו לטענתם כבר בשנת 2010, כאשר התגלעה לראשונה מחלוקת בין מר זילכה לבין הנתבע בנוגע לשכר הנתבע בחברת קווינקו [פרק א' לסיכומי הנתבע].
שנית, טוען הנתבע כי פסק הדין אשר ניתן באוגנדה ביום 15.1.2018, הוא סופי כיוון שבהתאם לדין באוגנדה, פסק דין הוא סופי בערכאה בה ניתן. כמו כן, לטענת הנתבע פסק הדין מחייב בעניינינו גם בהתאם לדין בישראל וזאת כיוון שעצם הגשת ערעור כנגד פסק דין, אינה גורעת מסופיות הקביעה.
בהמשך לזאת נטען כי יש להכיר בפסק הדין הזר בהתאם לרישא סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי-חוץ"), הכולל הכרה "אגב דיון" בעניין הנמצא בסמכות בית המשפט. כתוצאה מכך טוען הנתבע כי פסק הדין מקים כנגד התובעת השתק פלוגתא והשתק עילה. השתק זה, לטענת נתבע, חל לא רק על הצדדים להליך שם, אלא גם על קווין וזילכה כתוצאה מהיותם "בעלי עניין או חליפים של מי שהיה בעל עניין באותו הליך" [פס' 14 לסיכומי הנתבע].
שלישית, מצביע הנתבע על קשיים רבים אשר עולים מהראיות, בדגש על העדויות אשר ניתנו על ידי זילכה, פלד ולי-רן. לאור זאת, לטענתו לא הצליחה התובעת לבסס את טענתה בדבר בעלותה במניות מושא ההליך דנן, ומשכך דין התביעה דחייה.
דיון והכרעה
61. בחלק זה אדון תחילה בשאלת הבעלות במניות חברת אודלי [א]; ובהמשך, ולאור קביעתי בעניין הבעלות במניות, אבחן את טענת המעילה בכספים [ב]. לאחר הדיון בשני ראשי התביעה המרכזיים אפנה לבחון את מעמדו של פסק הדין הזר בעניינינו [ג]; טענות הסף השונות אשר הועלו על ידי הצדדים [ד]; ומעמדם של הצדדים השלישי והרביעי [ה].
א. הבעלות במניות חברת אודלי
62. בשאלת הבעלות במניות חברת אודלי, שהיא כאמור השאלה המרכזית בהליך דנן, אכריע במספר שלבים: ראשית, אדון בנוהג היעדר התיעוד והרישום בין הצדדים והשפעתו; שנית, אבחן את הסכם העברת המניות בשנת 2007; שלישית, אבחן את חוזה 2012 ופירושו בהתאם לנסיבות המקרה; ולבסוף, אבחן בקצרה את הטענות אשר הועלו בדבר פגמים בכריתתו של חוזה 2012.
א.1. היעדר תיעוד עסקאות בכתב
63. סלע המחלוקת המרכזי במקרה דנן הוא האם הועברו לנתבע 60% ממניות חברת אודלי בשנת 2007 על ידי זילכה, אם לאו.
64. בטרם אכריע בסוגיה העובדתית דנא, מן הראוי לציין כי היעדר כל מסמך או ראיה להסכם אומנם מעורר קשיים ראייתיים, אולם עצם העובדה שחילופי הדברים נעשו בעל פה אינו מעורר קושי כשלעצמו.
ודוק: סעיף 1 לחוק חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי חוזה נכרת "בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה", כאשר סעיפים 2 ו-5 לחוק המפרטים הצעה וקיבול, אינם כוללים את דרישת הכתב. בהמשך לכך, יש לבחון האם הצדדים גמרו בדעתם להתקשר זה עם זה בחוזה המסוים והאם ההצעה אשר התקבלה הייתה מסוימת דיה כך שקיבולה יאפשר את כריתת החוזה [ראו לעניין זה את הניתוח המקיף בספרם של המלומדים שלו וצמח: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים (2019)].
65. מבחינת טענות הצדדים עולה כי בעוד שהנתבע טוען כי נכרת חוזה בעל פה, לפיו הועברו לו על ידי זילכה 60% ממניותיו בחברת אודלי, טוענת התובעת כי לא נעשה כל חוזה מסוג זה, לא ניתנה כל הבטחה על ידי זילכה ואף כלל לא קוימה כל פגישה בין הצדדים בעניין זה.
66. לאחר שבחנתי את התצהירים והעדויות אשר ניתנו על ידי הצדדים, מצאתי כי אכן ניתן לקבוע שככלל, פרקטיקת ההתנהלות בקבוצה, לרבות לעניין חלוקת מניות והעברתן, אכן נעשה, על פי רוב, ללא כל תימוכין בכתב ובאמצעות הבטחות הדדיות – היינו, כי אין בהיעדרו של מסמך כלשהו כדי ללמד אודות היעדר הסכמה באותו עניין, כפי שאפרט להלן.
67. בנושא זה ניתן לפנות בין היתר, אך לא רק, להתייחסות בית המשפט בהליך המקביל לפיה היה מקובל בין הצדדים [כהן, קלדרון וזילכה באותו מקרה] כי זכויותיהם האמיתיות אינן בהכרח הזכויות המפורטות בכתב, וכי היה אמון מלא בזילכה בעניין זה. על יסוד כך נקבע במסגרת פסק הדין החלקי, כי יש לראות את כהן וקלדרון כשותפיו של זילכה, וזאת על אף עובדה כי לא כך עלה ממרשם בעלי המניות במקרה ההוא. כך למשל נקבע בעמוד 30 לפסק הדין החלקי:
"כל האמור לעיל, עד עתה, מצביע באופן מפורש על כוונת הצדדים להיות שותפים בפעילות עסקית, ועל כך שרישום התובעים כבעלי מניות בקווין ובסנס בלבד - אינו מבטא את הזכויות האמיתיות שלהם במכלול עסקי החברות."
[...]
"מדובר אומנם במספר פרטים בודדים, אולם יש בהם כדי להצביע על רישום לא מדויק והסדר בדיעבד של הסכמות בין השותפים, שלא קיבלו ביטוי בזמן אמת."
68. בעניין זה ניתן לראות גם את התייחסות בית משפט השלום בתא"ק (ת"א) 14610-10-13 קווין - קשרי חוץ בע"מ נ' כהן [ההליך בשלום] אשר קבע קביעה דומה בנוגע ליחסי הקבוצה.
69. כמו כן, בחינת גרסאותיהם של כלל העדים בהליך דנן, הן מטעם התביעה והן מטעם הנתבע מציגה תמונה דומה ביחס לקיומם של עסקאות והסכמים רבים בעל פה בלבד. כך לדוגמה בעדותו של לי-רן, הצד השלישי [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020 ע"מ 96, ש' 12-9]:
"ת. לי היה ברור שכשאני אבקש משמוליק את המניות בחזרה הוא יחזיר לי אותן, וככה היה בם [טעות במקור – ח.כ.].
ש. סיכמתם את זה בכתב, משהו?
ת. לא."
וכך, בעדותה של פאני הירשנברג, אשתו של הנתבע [ראו פרוטוקול מיום 8.1.2020 ע"מ 353, ש' 6]:
"עו"ד בן טל: ויש איזה שהוא נייר בין מולי, אבי ועודד שאומר, אני קיבלתי 60% אבל אני נותן גם לכם?
ת. אנחנו לא התנהלנו עם ניירות.
ש. אין?
ת. לא. ממש לא."
וכך גם בעדותו של זילכה, ממנה עלה כי נעשה רישום לוקה ביותר של הבעלות במניות. כך לדוגמה כאשר נשאל מתי עברה הבעלות במניות לחברת קווין, ציין כי אין תאריך מדויק להעברה [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 176, ש' 21-20]:
"ש. אוקי. מה התאריך המדויק, מר זילכה, כי אני לא מצאתי תשובה על זה בתצהירים שלך, שבו 'קווין קשרי חוץ' הפכה להיות בעלת מניות במישרין באוגנדה?
[...]
ש. שאלה פשוטה – תאריך מדויק שבו 'קווין' הפכה להיות בעלת?
ת. אין תאריך, אני אגיד לך, אז אני אגיד לך – אין תאריך מדויק [...]."
התנהלות זו אף נלמדת בבירור מהקלטת שיחתו של יגאל זילכה עם אברהם קלדרון בנוגע להעברת מניות לקלדרון [ראו מוצג 7 למוצגי הנתבע, ע"מ 10-7]:
"אברהם: תעביר, תעביר, אתה יכול להעביר לי את המניות שלי?
יגאל: איך אני אעביר לך את המניות? אתה רוצה שאני אשלם מס על זה?
[...]
אברהם: אני שותף, מה, אני לא מבין, אני שותף שלך, אתה לא יכול להעביר לי מניות?
יגאל: ... האמנת בי עד היום ונעשה מהלך... אני לא, לא רשמתי את זה עד היום."
70. בהתאם לכך, בהתחשב במכלול הראיות שצוינו לעיל, מקובלת עלי טענתו של הנתבע לפיה עסקי הקבוצה בוצעו פעמים רבות בעל פה וללא כל תימוכין בכתב. לכן, מצאתי כי יש לדחות את טענות התובעת כי יש לתת משקל לרישום המניות או להסיק מהיעדר רישום ותיעוד עסקת העברת המניות מסקנות פוזיטיביות לעניין זה.
א.2. הסכם העברת המניות
71. לטענת הנתבע, במהלך פגישה אשר התקיימה בנוכחות זילכה, לי-רן והנתבע בשנת 2007, הוסכם כי 60% ממניות חברת אודלי יעברו לנתבע [ראו לדוגמה פס' 56 לתצהיר הנתבע]. מנגד, טוענת התובעת כי לא בוצעה כל התחשבנות בין הצדדים ואף לא התקיימה כלל פגישה ביניהם בעניין זה [ראו לדוגמה פס' 15 לסיכומי התובעת].
72. על מנת לבחון האם הסכם כאמור נכרת בין הצדדים על אף שאין בנמצא כל תיעוד שלו [פרוטוקול מיום 8.1.2020, ע"מ 367, ש' 5-3], פניתי לבחון את כלל הראיות וטיעוני הצדדים במטרה ללמוד ממשקלם המצטבר ומן האינדיקציות העולות מהם, מי מבין הצדדים הוא אכן בעליהם של המניות.
לאחר שבחנתי כל אלו, הגעתי למסקנות כמפורט להלן.
73. מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה יש טעם רב ברצונו של זילכה לביצוע העסקה כאמור, ובתוך כך: ראשית, העסקה בוצעה במסגרת התחשבנות בין זילכה לנתבע, דבר אשר היה מקובל בין הצדדים לעשותו ללא כל תימוכין בכתב [ראו למשל פרוטוקול מיום 8.1.2020, ע"מ 373, ש' 23-15]; שנית, באותן שנים לא היו כל רווחים מההחזקה בחברה שכן העסקים באוגנדה דרשו השקעה כספית רבה, ומשכך לזילכה לא היה כל עניין בהמשך החזקה במניות חברת אודלי [פרוטוקול מיום 8.1.2020, ע"מ 388, ש' 17-9]; ושלישית, באותה תקופה זילכה ביצע הנפקה בחו"ל והיה מעוניין להרחיק את עצמו מהעסקים באוגנדה וחברת אודלי [ראו פרוטוקול מיום 8.1.2020, ע"מ 347, ש' 14-8].
74. כן מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה העסקים באוגנדה היו שוליים ביחס לכלל נכסיו של זילכה [ראו לדוגמה פס' 33 לתצהירו של זילכה מטעם התובעת]. התייחסות נוספת לכך נמצאת בשיחתו של זילכה עם פלד, שם ציין כדלהלן [ראו מוצג 38 למוצגי התובעת, ע"מ 39, ש' 27-18]:
"יגאל: אבי בכה לי אז אמר לי למה רק מולי מול הקזינו והוא נהנה מכל מיני [...] אז אמרתי לו [...] אם מולי לוקח, אני לא ידעתי בכלל מה עושה מולי שמה, זה גם לא עניין אותי. אמיתי לא הייתי מצוי בדברים.
[...]
יגאל: בגלל שהיה לי כל כך הרבה כסף לא שמתי לב והוא כל הזמן היה חופר וחופר ולוקח [...] עכשיו אני בשיא שלי, לא מעניין אותי גם הנושא של, אמיתי אני אומר לך לא עניין אותי".
75. כך גם הצהרותיו של זילכה בדבר גודלו הקטן יחסית של העסק באוגנדה בהשוואה לנכסיו האחרים, עובדה לאורה סמך על נציגו במקום, הנתבע, ומיעט במעורבותו בעסק [פס' 13-12 לתצהיר זילכה מטעם הצד השלישי], מחזקת אף היא את גרסתו של הנתבע בעניין זה.
76. כך גם הצהיר פלד, הצד הרביעי כדלהלן [ראו פס' 3.4-3.3 לתצהיר פלד מטעמו]:
"הנתבע היה והינו הרוח החיה והסמכות המקצועית ב-Audley, החל מתחילת פעילותה כאמור. פעולותיה העסקיות של Audley והאסטרטגיה שלה, רובן ככולן, נקבעו בהתאם להוראותיו והנחיותיו של הנתבע [...] בתקופה בה החלה פעילותה של Audley באוגנדה, דרש ממני מר זילכה במפורש, שלא לעמוד עמו בקשר כלשהו בנוגע לעסקי Audley, אלא אך ורק עם הנתבע."
77. התייחסות דומה נראית גם בתצהירו של מר אורי מזרחי [להלן: "מזרחי"], אחד המנהלים בבתי הקזינו של חברת אודלי אשר מתאר כי פגש בזילכה פעמים ספורות בלבד [ראו פס' 4-3 לתצהיר מזרחי מטעם הנתבע].
78. בהתאם לכך, מקובלות עלי טענות הנתבע לפיהן לזילכה היו סיבות ממשיות לרצות למכור את חלקו בחברת אודלי, ותוך שהחברה היוותה חלק לא משמעותי ואף שולי ממכלול נכסיו.
79. מן הצד השני אציין, כי גרסתו של לי-רן, אשר החזיק לכאורה במניות בנאמנות עבור זילכה, בדבר התנהלותו עם המניות, נמצאה על ידי כלא מהימנה, ואנמק מדוע.
80. תחילה טען לי-רן כי החברות גרווד וטנווד מחזיקות במניות חברת אודלי עבורו והוא מחזיק אותן בעבור זילכה. אולם, כאשר נשאל לי-רן האם קיים רישום לכך, ענה כי התיעוד נמצא אצל החברות באי מאן ולא הביאם עימו ו/או הציגם בדרך אחרת במסגרת ההליך דנן, אך זאת ללא כל הסבר המניח את הדעת מדוע נהג כך [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 90-89, ש' 1-21].
81. בהמשך, לטענת לי-רן, בשנת 2009, פנה לפלד במטרה להעביר לו 50% ממניותיו [המניות הרשומות על שמו – ח.כ.] וזאת במטרה שפלד ייטול חלק באחריות אשר באה עם בעלות זו [פס' 28 לתצהיר לי-רן מטעמו]. אולם, כפי שעולה מעדותו של לי-רן, למרות שכאמור המניות הוחזקו על ידיו עבור זילכה, זילכה כלל לא ידע על הבקשה או ההעברה:
"ת. [...] המניות היו תמיד ב-60% של יגאל זילכה. ליגאל זילכה הייתה תעודה שהוא קיבל אותה כבר ב-94 על בעלות של 60%.
ש. אז איך אתה מעביר את המניות ברישום?
ת. אמרתי, זה רישום, של, זו העברת רישום, זו לא העברת מניות.
ש. ואיך זה מסתדר עם העובדה שאתה טוען שאתה מחזיק במניות עבור מר זילכה?
ת. לי היה ברור שכשאני אבקש משמוליק את המניות בחזרה הוא יחזיר לי אותן, וככה היה בם.
ש. סיכמתם את זה בכתב, משהו?
ת. לא.
[...]
כב' השופט: ביקשת את רשותו של מר זילכה לגבי העברת ה-50% ל'אשטון'?
ת. לא, הוא לא ידע על זה.
כב' השופט: אבל זה מניות שלו?
ת. הוא לא יודע על זה, יש לו תעודת, יש לו העברת מניות."
[ראו לעניין זה פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 96; ההדגשות הוספו – ח.כ.]
82. טענתו של לי-רן מעלה קושי רב שכן בבחינת חוזה 2012, עליו יורחב להלן, טוען לי-רן כי לא יכל להעביר את המניות על דעת עצמו שכן הן היו בבעלותו של זילכה [פס' 43 לתצהיר לי-רן מטעם התובעת]. זאת בניגוד למתואר בפרוטוקול לעיל, במסגרתו מתאר לי-רן כיצד העביר 50% מהמניות לפלד וזאת ללא התייעצות ואף ללא ידיעתו של זילכה, אשר לטענת לי-רן הוא הבעלים של המניות. בנושא זה הדגיש לי-רן כי בשנים 2015-2009 בהן פלד החזיק במניות הוא החזיק אותן בעבור זילכה, וזאת כלל ללא ידיעתו של זילכה [פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 105, ש' 5].
83. בנוסף, בתשובה לשאלה מדוע אין כל מסמך או תיעוד בו כתוב כי גרווד מחזיקה את המניות עבור לי-רן או עבור זילכה, ענה לי-רן כי הרישום נמצא אצל חברת גרווד. כשנשאל מדוע לא סיפק כל תיעוד לכך בהליך זה ענה "לא יודע, אין לי מושג" [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 90-89, ש' 4-9]. בנוסף, כשנשאל לי-רן אם ידע מדוע אין כל מסמך המאשר כי גרווד מחזיקה עבורו בנאמנות את המניות, וזאת למרות שמסמך כזה קיים עבור פלד, ענה בקצרה "לא" [ראו מוצג 10 למוצגי הנתבע; פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 106, ש' 9-7].
84. קבלת גרסתו של לי-רן לפיה לא יכל להעביר מניות אשר אינן שלו מעלה קושי נוסף והוא כי לי-רן הציע להעביר מניות נוספות, גם הן ללא ידיעת זילכה, אולם בידיעתו של הנתבע. בשנת 2014 שלח לי-רן הודעת דוא"ל לנתבע בה הציע להעביר 10% ממניות חברת אודלי למנכ"ל החברה באוגנדה, מר בוב קבונרו [ראו נספח 2 לכתב ההגנה]. התנהלות זו מהווה אינדיקציה נוספת לכך שלי-רן עצמו ראה בנתבע בתור הבעלים של המניות מושא ההליך דנן.
85. לבסוף, אף נטען על ידי פלד בתצהירו כי "הואיל והנתבע והצד השלישי אישרו בפניי, שניהם, כי הם היו עדים לסיכום עם מר זילכה בעניין זכאותו של הנתבע ל-60% ממניות Audley" [ראו פסקה 3.7 לתצהיר פלד מטעמו].
86. בשולי הדברים אציין גם כי בעת בחינת הטיעונים אשר הועלו על ידי לי-רן, מן הראוי לחזור ולציין כי בין לי-רן לבין זילכה נחתם מסמך אשר מעגן את הסכמתם לפעול במשותף במטרה להחזיר את "הזכויות שלהם באוגנדה" [ראו החלטתי מיום 26.9.2016, פס' 10].
87. כמו כן, לא נעלמה מעייני גם התייחסותו של בית המשפט בהליך המקביל לסוגיה זו בציינו כדלהלן [ראו ע"מ 12 לפסק הדין החלקי]:
"עוד נאמר על ידו, כי להירשברג הייתה תרומה גדולה יותר מכל אחד אחר מאותה קבוצה "אני כל הזמן חיפשתי לתת למולי אופציות לא רציתי שהוא יעזוב" (עמ' 695 לפרוטוקול). אין כל סבירות בקביעה לפיה הצטרף הירשנברג לפעילות הקבוצה כמנהל בשכר בלבד, תוך ציפייה כי ייהנה אולי מהפוטנציאל העתידי של החברה – לפי שיקול דעתו של זילכה." [ההדגשה שלי – ח.כ.]
88. בהתאם לכל זאת, מקובלת עלי גרסת הנתבע כי נכרת בינו ובין זילכה הסכם, מכוחו העביר זילכה לנתבע בשנת 2007 60% ממניות חברת אודלי.
א.3. חוזה 2012
89. חוזה 2012 הוא חוזה אשר נחתם ביום 14.11.2012 ונשא את חתימות לי-רן, פלד והנתבע. הצדדים אינם חלוקים כי חוזה 2012 קובע כי לי-רן ופלד מחזיקים עבור הנתבע "וקבוצתו" 60% ממניות חברת אודלי [נספח 1 לכתב ההגנה]. עיקר המחלוקת נסובה סביב הפרשנות אשר יש לתת למונח "וקבוצתו" בחוזה ["and his group"].
לטענת הנתבע, חוזה 2012 הוא אינדיקציה לבעלותו במניות שכן "קבוצתו" הם קלדרון וכהן איתם ביקש לחלוק את מניותיו, וזאת נוכח סירובו של לי-רן לציין את שמותיהם של כהן וקלדרון בחוזה [ראו פס' 61 לתצהיר הנתבע]. לטענת התובעת מונח זה מתאר את בעלותה במניות שכן "וקבוצתו" מפנה לכלל בעלי המניות בתובעת, ובהם גם הנתבע [ראו לדוגמה פס' 10-9 לסיכומי התובעת].
90. חוק החוזים קובע לעניין פרשנות חוזה כדלהלן:
"25 (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."
91. בהתאם לכך, במקרה שכזה בו כוונת הצדדים אינה ברורה, פירוש החוזה מסור לבית המשפט [ראו לדוגמה: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים, פרק 17 (2019)]. בתהליך פירוש החוזה נדרש בית המשפט להתחקות אחר רצון הצדדים, מתוך הנחת הבסיס כי הצדדים הסכימו בעניין מסוים וניתן לחשוף הסכמה זאת מתוך נסיבות העניין [ראו לדוגמה: ע"א 5795/90 סקלי נ' דורען, מו(5) 817 (1992)].
92. בבחינת נסיבות המקרה, מצאתי את ההסבר לפיו יש לפרש מונח זה במסמך כמתאר התחשבנות עתידית נוספת אשר בוצעה בין הנתבע, כהן וקלדרון, כמקובל. בהתאם לכך, השימוש במילה "group" מתאר את כהן קלדרון והנתבע ולא את כלל בעלי המניות בתובעת כפי שנטען על ידי התובעת [ראו עדות פאני הירשנברג, פרוטוקול מיום 8.1.2020, ע"מ 353-352, ש' 21-3].
93. כך למשל, גם כהן בחקירתו ציין כי ייתכן שהוא אחד מאותה "קבוצה" המתוארת בחוזה 2012 כאשר הצהיר בחקירתו כדלהלן [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 37, ש' 43] [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.]:
"ש. [...] מולי הירשברג הכניס עוד שותפים. האם אתה אחד מהשותפים שהוא הכניס לתוך ה-60% שהוא קיבל ממר זילכה, או שאתה לא יודע על דבר כזה בכלל?"
ת. אני לא יודע אם אני אחד מה-60%, אבל מולי אמר לי שבמידה ואני לא אקבל את מה שמגיע לי ממר זילכה, הוא ביקש ממני שאני אעזור לו לתפעל, לנסות להרים את העסק שם, ואם לא – אז הוא ידאג לי שמה שנגזל ממני הוא ישיב לי."
94. וכך גם עולה מן השימוש שנעשה על-ידי לי-רן במונח זה במסגרת הודעת דוא"ל אשר שלח בשנת 2014, ואליה היו מכותבים הנתבע, כהן וקלדרון [ראו נספח 3 לכתב ההגנה], ולא כלל בעלי המניות בתובעת.
95. מנגד, הטענות אשר הועלו בעניין זה על ידי התובעת והצד השלישי נמצאו על ידי כלא אמינות. בעניין זה טען לי-רן כי לא היתה כל אפשרות מעשית להעביר את המניות לנתבע שכן הוסיף בניסוח המסמך "מנגנוני בטיחות" אשר יהפכו אותו, ביודעין, למסמך אשר אין לו תוקף משפטי. זאת עשה לטענתו באמצעות הוספת המילה "Group" [ראו פס' 27 לתצהיר לי-רן מטעמו], אשר לשיטתו כללה את כל בעלי המניות בחברת קווין [תצהיר לי-רן מטעם התובעת, פס' 41], ועקב ההתייחסות לחברת אודלי בתור ""Audley Limited Uganda אשר אינה שמה הנכון של החברה [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 151, ש' 12-2].
96. אולם בבחינת מכלול הנסיבות והראיות שלפניי, מצאתי כי הצהרתו זו של לי-רן מעלה קושי רב, וזאת אף מבלי להידרש לכך שמעשיו של לי-רן כאמור, כפי שהוא עצמו מציג אותם, מהווים התנהלות שלא בתום לב באופן מובהק, ואפרט מדוע.
97. תחילה, לי-רן טוען כי כלל לא ידע שישנם עוד בעלי מניות רשומים או לא רשומים בחברות אשר בשליטת זילכה [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 88, ש' 15-8], ומשכך ביטול חוזה 2012 מסיבה זו, כאשר לשיטתו הוא כלל לא ידע על אותה "קבוצה" – אינו סביר.
כמו כן, טוען לי-רן כי לא יכל להעביר את המניות ללא ידיעת זילכה, שכאמור לטענתו זילכה הוא הבעלים של המניות במועד זה [פס' 43 לתצהיר לי-רן מטעם התובעת]. אולם, יש לחדד כי חוזה 2012 אינו מהווה העברה של המניות בפועל אלא רק הצהרה על העברה שנעשתה כבר מספר שנים קודם לכן כמפורט לעיל. בנוסף, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של לי-רן כי העביר את המניות לפלד במועד אחר ללא כל התייעצות ואף ללא ידיעתו של זילכה, אשר לטענתו היה הבעלים של המניות, כפי שתואר לעיל [פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 105, ש' 5].
98. לבסוף אוסיף, למעלה מן הצורך, כי גם לאור עדותו של לי-רן בעניין זה, ממנה נלמד כי הוא היה הצד העיקרי אשר ניסח את החוזה והוסיף את המונח מושא המחלוקת [ראו פס' 27 לתצהיר לי-רן מטעמו; פרוטוקול מיום 6.1.2020, ע"מ 151, ש' 12-2], יש מקום להעדיף את גרסתו של הנתבע גם בבחינת "פרשנות כנגד המנסח" [סעיף 25(ב1) לחוק החוזים; ראו לדוגמה: ע"א 4024/13 תקווה - כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' פינקוביץ (פורסם בנבו, 29.08.2016)].
99. בהתאם לכל זאת מצאתי כי יש לקבל את טענות הנתבע לעניין חוזה 2012, ויש לראותו כראייה לכך שאכן בוצעה העברה של מניות חברת אודלי לנתבע על ידי זילכה.
א.4. טענות בדבר איום, אילוץ או כפייה
100. מעבר לנדרש אוסיף בקצרה התייחסות לטענות אשר הועלו על ידי לי-רן כי החוזה נחתם רק עקב לחצים אשר הופעלו עליו על ידי הנתבע [ראו תצהיר לי-רן מטעם התובעת פס' 38; תצהיר לי-רן מטעמו פס' 21].
101. סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כדלהלן:
"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה."
102. ביסודה של עילת הכפייה ופגמי כריתה דומים הקבועים בחוק החוזים, עומדת ההנחה כי כאשר נפל פגם ברצונו החופשי של המתקשר בחוזה, הנובע מלחץ או ממצוקה שבהם היה נתון במועד ההתקשרות, קמה זכות לביטול החוזה [ראו לדוגמה: ע"א 7850/17 פלוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פס' 24 (פורסם בנבו, 2019)
103. בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי הבחינה האם מתקיימת כפייה נחלקת לשתי שאלות משנה: הראשונה, האם מתקיימים יסודות הכפייה ("כפיה [...] בכוח או באיום"); השנייה, עניינה בקשר הסיבתי שבין הכפייה לבין כריתת החוזה המדובר ("עקב"). התכלית המובילה בחינה זו מצויה באיזון שבין הצורך לקיים חוזה אשר נכרת מחד גיסא, והצורך לשמר את רצון חופשי וחופש הבחירה מאידך גיסא [ראו לעניין זה: ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד, מח(5) 705 (1994)].
104. בעניין זה נטען על ידי לי-רן בנוגע לחוזה 2012 כי חתם עליו רק בעקבות לחץ אשר הופעל עליו על ידי הנתבע [ראו תצהיר לי-רן מטעם התובעת פס' 38; תצהיר לי-רן מטעמו פס' 21].
ואולם, בחומר הראיות אשר הוצע בפניי לא נמצא כל ביסוס לטענות אלו. יתרה מכך, בחינה של כלל התצהירים אשר הגיש לי-רן בהליך דנן [ראו לדוגמה תצהיר לי-רן מטעם הצד השלישי פס' 27], ובהם התצהיר אשר ניתן מטעמו בדיון במתן צו חוסם, וכן תצהירו בגדרי כתב ההגנה מטעם הצד השלישי, מעלה כי טענה זו של לי-רן הועלתה על ידו באופן אקראי ומדגמי [ראו לדוגמה כתב הגנה מטעם הצד השלישי]. משעה שמדובר בטענה כה מהותית ומרכזית, מצופה היה כי לי-רן יואיל להעלותה, ולמצער להזכירה, במסגרת כלל כתבי בי הדין ו/או התצהירים אשר הוגשו על ידו בגדרי ההליך דנן, ולא כך אגב אורחא.
105. לבסוף, גם לא ניתנה כל תשובה על ידי לי-רן מדוע לא ציין בפני זילכה כי חתם על חוזה 2012 וכי חתימתו נעשתה רק בעקבות לחץ אשר הטיל עליו הנתבע [ראו פרוטוקול מיום 6.1.2020 ע"מ 137, ש' 9-7; שם, ע"מ 138].
106. בהתאם לזאת, ובמכלול כל הראיות והעובדות אשר נטענו והוצגו בפניי, מצאתי לדחות את טענותיו של לי-רן בדבר כל סוג של איום או כפייה אשר הופעלו כנגדו על ידי הנתבע בנוגע לחוזה 2012.
107. לסיכום, נוכח כל האמור לעיל מצאתי כי יש לקבל את גרסת הנתבע ולדחות את טענות התובעת לבעלות על המניות מושא ההליך דנן.
מצאתי את מכלול העדויות אשר הציג הנתבע כאמינות וזאת בשונה מהעדויות אשר הוצגו על ידי התובעת, בדגש על עדותו של לי-רן אשר תיארה התנהלות אשר אינה בתום-לב וכללה סתירות רבות. בנושא זה לא נעלמו מעייני אי-הדיוקים בין עדות הנתבע בהליך המקביל לעדותו בהליך דנן [ראו לדוגמה עדות הנתבע, פרוטוקול מיום 8.1.2019, ע"מ 375-374, ש' 1-9]. אולם, אף לאחר התחשבות בכך, מכלול הראיות וריבוי הסתירות בגרסת התובעת, הובילו אותי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכחת טענתה בדבר אי העברת המניות לנתבע, ובאופן בו יש לקבל את טענות הנתבע לפיהן קיבל את המניות מזילכה כבר בשנת 2007 וכי חוזה 2012 מהווה ראייה לכך.
108. בהתאם למסקנתי בשאלה מרכזית זו ועל יסודה, אפנה כעת לבחון את טענת התובעת בדבר מעילתו של הנתבע בכספים, כאשר נקודת המוצא לדיון זה היא כי החל משנת 2007 הנתבע הוא הבעלים של 60% ממניות חברת אודלי.
ב. טענת המעילה בכספים
109. בחלק זה אדון בטענות התובעת בדבר מעילה בכספי החברה על ידי הנתבע. תחילה אבאר את משמעות מסקנתי בשאלת הבעלות במניות על סוגיה זו, ובהמשך אבחן את התשתית העובדתית אשר הונחה על ידי התובעת להוכחת טענת המעילה, תוך מתן דגש לנטל החל להוכחת טענה כאמור, וזאת על יסוד מכלול הראיות והעדויות השונות אשר הוצגו בפניי בעניין זה.
110. חידוד השאלה בנוגע לטענת המעילה, בשים לב להכרעתי בשאלת הבעלות במניות, היא האם תחת הקביעה כי בשנת 2007 היה הנתבע בעל השליטה בחברת אודלי (כמי שמחזיק ב-60% ממניותיה), עומדת טענת התובעת בדבר מעילה בכספים.
111. מן הראוי לציין כי לאור אמירת התובעת בסיכומיה כי "התביעה שבפנינו עניינה מעמדו של הירשברג משנת 2007 והילך [...] זוהי המחלוקת בתיק שבפנינו, הא ותו לא" [פס' 2 לסיכומי התובעת והצד השלישי], ובהמשך כי מדובר ב"כספים וזכויות כספיות הנגזרים מבעלות התובעת ב-60% ממניות אודלי" [פס' 70 לסיכומי התובעת והצד השלישי], נראה כי התובעת עצמה בחנה טענה זו כטענה משנית בלבד הנגזרת מבעלותה במניות [ראו גם פס' 130 לתצהיר זילכה מטעם התובעת; פס' 74 לתצהיר לי-רן מטעם התובעת]. אולם, על מנת לדון בכלל טענות התובעת אבחן טענה זו גם לגופה, ועל יסוד חומר הראיות שהוצג בפניי. אחדד גם, כי בהתאם לקביעתי לעיל, נראה כי כל שנותר הוא לבחון האם נעשתה מעילה בכספי התובעת בשנים 2007-2005, שכן החל משנת 2007 הנתבע היה זכאי לכספים אשר נבעו מבעלותו במניות.
112. בעניין זה יש לציין ראשית, כי למרות שמצאתי שיש לדחות את טענות הנתבע בדבר התיישנות עילת התביעה, נראה כי ככל שמדובר על עילה עצמאית הנובעת מאירועים אשר קדמו לשנת 2007, כתשע שנים לפני מועד הגשת התביעה, עולה קושי רב בבחינת טענות אלו במועד זה לאור הזמן הרב שחלף. בנוסף לכך, בטענה זו, קשה גם לקבל את טענת התובעת כי רק בשנת 2015 או למצער בשנת 2012 ידעה על העובדות אשר ביסוד טענה זו.
113. בבחינת טענת התובעת למעילה בכספי חברת אודלי על ידי הנתבע, יש לזכור כי כלל ידוע הוא כי "הטוען לתרמית נדרש לפרוש תשתית עובדתית מפורטת" [ראו לדוגמה: רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן, פס' 28 (2015)].
מבחינה זו על טענת התרמית להיבחן באופן מצומצם ותוך דרישה לתשתית עובדתית מפורטת. בהתאם לנסיבות המקרה דנן, נדרש פירוט כיצד ניתן לאבחן בין התקופות בהן הנתבע מילא תפקידים שונים בחברה ובין התקופה שבה, בהתאם לקביעה לעיל, היה זכאי לכספים מתוקף היותו בעל מניות בחברת אודלי. בהתאם לכך, יש לבחון האם בוצעה אבחנה זו והאם ניתנו כספים כתוצאה מאחזקה במניות חברת אודלי לפני שנת 2007.
114. אין מחלוקת כי עד לשנת 2010 מילא הנתבע תפקידים שונים בחברת קווינקו ובחברות אחרות אשר בשליטת זילכה [ראו לדוגמה פס' 14 לכתב התביעה]. על פי גרסת הנתבע, במסגרת השנים האמורות אכן בוצעו על ידו העברות כספים שונות, אולם לשיטתו אלו היו בעבור דמי ניהול והוצאות שוטפות, ולא כדיבידנד [ראו פס' 137-117 לתצהיר הנתבע]. כך גם גרסתו של מר בוב קבונרו כפי שעולה מתצהירו, היא כי אכן בוצעו תשלומים לחשבונו של הנתבע, אולם אלו נעשו בעבור צרכים שוטפים של חברת אודלי [פרוטוקול מיום 6.1.2020 ע"מ 304 18-4].
מן האמור עולה, כי הנתבע אכן קיבל כספים גם בתקופה שקדמה לשנת 2007, אולם אלו היו מתוקף תפקידו ולא עקב בעלותו במניות חברת אודלי.
115. עוד אציין, כי שמעתי בפניי גם את עדותו של מר זאב שיף, אשר לכאורה העביר כספים לנתבע או לאנשים מטעמו. אולם, לאור כך שהעד לא יכל לציין ולו שם אחד של אדם אליו העביר כספים, אך כן מצא לנכון לציין את סכומי התשלומים שהעביר ואף טען כי הסכום הוא ללא ספק עבור הנתבע. בנסיבות אלה, לא מצאתי את עדותו מהימנה ומשכך גם לא נתתי לה משקל רב בהכרעתי [ראו פרוטוקול מיום 8.1.2020, ע"מ 310, ש' 21-10].
116. לסיכום, בבחינת מכלול הראיות אשר הוצגו, מקובלת עלי גרסתו של הנתבע כי בשנים שקדמו לשנת 2007 כאמור, לא ניטלו על ידו כספים כתוצאה מהיותו בעל מניות בחברת אודלי, אלא מתוקף תפקידו בחברה ו/או מתוקף שירותים אחרים אותם סיפק לחברה, ומשכך מצאתי לדחות את טענות התובעת בדבר מעילה בכספים בשנים אלה, בהתאם לכך. התשתית העובדתית אשר הוצגה על ידי התובעת אינה מרימה את הנטל הנדרש להוכחת טענותיה בעניין זה, ומשכך אין בידי לקבל טענותיה בעניין זה.
ג. פסק הדין הזר
117. למעלה מן הצורך, משעה שמצאתי לדחות את התביעה לגופה, אדרש בקצרה לטענת הנתבע לפיה יש להכיר בפסק הדין הזר אשר ניתן באוגנדה כמשמעו בסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ [ראו פס' 16 לסיכומי הנתבע].
118. כידוע, הדין בישראל מקנה אפשרות להכיר בפסק דין שניתן במדינה זרה במספר דרכים, לרבות באופן אגבי באמצעות סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ – והוא הסעיף הרלוונטי לענייננו. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, לשם הכרה בפסק חוץ, יש לעמוד בדרישות המשפט המקובל, לרבות דרישת הסופיות [ע"א 7138/16 PRAXIS ENERGY AGENTS GMBH נ' האונייה M/V CAPTAIN HARRY, פס' 12 (פורסם בנבו, 07.05.2018)]. דרישה זו פורשה בישראל כדרישה כי פסק הדין הזר לא יהיה ניתן עוד לערעור [ראו לעניין זה: ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשונל בע"מ, פ"ד לח(2) 105-104 (1984); סיליה וסרשטיין פסברג, משפט בין-לאומי פרטי 515 (2013)].
119. בנסיבות המקרה דנן, משעה שההליך באוגנדה עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט של הערעור שם [ראו הודעת הנתבע מיום 10.5.2018], ומכיוון שלא נטען דבר באשר לסיומו של הדיון בערעור זה, לא ניתן להכיר בפסק הדין באופן אגבי.
ד. טענות סף
התיישנות
120. הנתבע טוען, בין היתר, להתיישנות בהתאם לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), וזאת נוכח העובדה שהתביעה הוגשה רק ביום 27.4.2016, אך טענות התובעת ביחס למעילות שבוצעו לכאורה בכספים מתייחסות לאירועים משנת 2008 [ראו לדוגמה פס' 13 לכתב ההגנה] ואף קודם לכן.
121. אולם, בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ככל שנעלמו מן התובעת העובדות המהוות את עילת התובעת תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעו לתובעת עובדו אלו. אף אם איני מקבל את טענת התובעת כי למדה על בשנת 2015 על התשתית העובדתית אשר מהווה בסיס לעילת התביעה, אין הדבר במחלוקת כי במהלך השנים 2013-2012 ניסה זילכה להגיע לאוגנדה במטרה ללמוד אודות פעילות החברה [פס' 37 לתצהירו של זילכה]. בהתאם לכך זהו המועד בו יש להתחיל את ספירת ההתיישנות ולא התיישנה עילת התביעה [ראו לעניין זה גם: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, נז(5) 433, פס' 11 (2003) (להלן: "עניין תלמוד תורה"); טל חבקין התיישנות 159-156 (2014)].
122. בשולי הדברים יש לציין כי ייתכן וניתן היה לבסס טענה זו בנוגע לטענה העצמאית למעילה בכספים בין השנים 2007-2005, אולם לאור כך שדחיתי טענות אלו לגופן, אין אני נדרש לקבוע מסמרות בעניין זה.
שיהוי
123. בטענת שיהוי כאשר זו מועלית בתוך מתחם ההתיישנות נדרש התובע להוכיח כי במשך הזמן זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, שינה הנתבע את מצבו לרעה או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לבו של התובע [ראו: עניין תלמוד תורה, פס' 14].
124. לאור קביעתי לעניין ההתיישנות כי זו תיספר ממועד תחילת בירור זילכה ועד להגשת התובענה דנן, נראה כי גם אין לקבל את טענת השיהוי וכי פעולותיו של זילכה לא תואמות את הדרישות המחמירות אשר נקבעו בפסיקה לעניין זה. לא נראה כי נפגעו הציפיות הלגיטימיות של הנתבע כתוצאה ממועד הגשת התביעה. כמו כן, יש לקחת בחשבון גם את ניסיון התובעת לפתור את הסכסוך בדרכים חלופיות, ובהן מינויו של בורר ביום 20.10.2015 אל מול לי-רן.
היעדר יריבות
125. היעדר יריבות היא תנאי לקיומה של "עילת תביעה" כנדרש בתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. הדרישה, ביחס לסוגיה זו, היא כי העובדות המפורטות בכתב התביעה יקשרו בין התובע לבין הנתבע [ראו לדיון בסוגיה זו: ע"א 280/84 עפרי נ' מדינת ישראל, מ(3) 358 (1986); יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 389-388 (2015)].
126. הנתבע טוען להיעדר יריבות בין התובעת, חברת קווין, לבינו. שכן, לטענת התובע, היריבות היא בין הנתבע לבין חברת Bursa. אולם, במחלוקת על בעלות מניותיה של חברת אודלי, הן הנתבע והן התובעת טוענים לבעלות ולכן ניתן בנקל לקבוע כי קיימת יריבות בסוגיה זו. ודוק, אין התובעת טוענת כי חברת Bursa היא הבעלים של המניות אלא היא, חברת קווין, היא הבעלים ולכן יש לדחות את הטענה להיעדר יריבות.
127. בנוסף, גם בדבר טענות התובעת למעילות כספים אותן ביצע הנתבע, ניתן לראות כי קיימת יריבות בין הצדדים שכן, נטען כי הנתבע משך כספים אשר היו מיועדים לתובעת לטענתה. בהתאם לכך, גם בסוגיה זו מתקיימת יריבות.
סמכותו של בית המשפט
128. הנתבע טען כי לבית המשפט הנכבד אין סמכות שיפוט מקומית ועניינית בהליך דנן.
129. בבחינת סמכותו העניינית של בית המשפט אציין בקצרה רק כי בחינת סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") הקובע כי "עניין כלכלי" כולל גם "עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר", ולכן מצאתי כי לבית המשפט, המחלקה הכלכלית, יש סמכות שיפוט עניינית וזאת בהתאם לסעיף 42ה(א) לחוק בתי המשפט [ראו את הדיון בנושא זה בהחלטתי בעניין ה"פ (ת"א) 4799-01-17 דור תקשורת בע"מ נ' דניאליאן (פורסם בנבו, 15.1.2017)].
130. בשולי הדברים ניתן לציין בנושא זה כי חלק מטענות התובעת מתבססות על מעשיו של הנתבע בעת שהיה נושא משרה בה, ועל חובותיו כבעל מניות בה. כמו כן, נראה כי טענות רבות בנוגע להעברת המניות מתייחסות לכך שהדבר נעשה כהתחשבנות בין זילכה לנתבע עקב יחסיהם ותפקידם בחברות השונות אשר בשליטת זילכה.
131. בבחינת טענת היעדר סמכות שיפוט מקומי. כיוון שעיקר המחלוקת נסוב סביב העברה של מניות אשר בוצעה בשנת 2007 במשרדי החברה ברמת גן, נראה כי מתקיימת סמכות שיפוט מקומית מכוח תקנה 3(א)(2) לפיה נקבעת סמכות בית המשפט בהתאם ל"מקום יצירת ההתחייבות" [ראו לעניין זה: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 371 (2015); רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003)]. בהתאם לכך, יש לדחות את טענת הנתבע להיעדר סמכות שיפוט מקומית.
הדרישות למתן צו מתן חשבונות
132. לאור קביעתי כי יש לדחות את התביעה, על שני ראשיה, איני נדרש לדיון בדרישות למתן צו חשבונות [לדיון נוסף בשאלת מתן צו חשבונות, ראו את התייחסות בית המשפט העליון לעניין זה בערעור על הפסק הדין החלקי בהליך המקביל ברע"א 5685/17 זילכה נ' קלדרון (2017)].
ה. מעמד ההודעות אשר ניתנו לצד השלישי והרביעי
133. בהודעה לצד השלישי נכתב כי "הטענות בכתב התביעה ו/או הסכומים המפורטים בה ו/או כל סכום אחר שייקבע – ככל שחלילה ייקבע – כי נכנס לכיסו ו/או של מי מטעמו במקום לכיסה של התובעת" [ראו פס' 12 להודעה לצד ג' מיום 3.11.2016].
134. בהודעה לצד הרביעי נכתב כי "מבלי לפגוע באמור לכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, יטען שולח ההודעה כלפיך, כי אם יימצא וייפסק במסגרת התובענה כי הוא אכן חייב לנתבע סכום כלשהו, הרי שהוא זכאי כלפי לסעד" [ראו ע"מ 2 להודעה לצד רביעי מיום 14.12.2016].
135. לאור קביעתי לעיל כי יש לדחות את התובענה, אין אני נדרש לבחון את עמדתם של הצד השלישי והרביעי להליך.
הוצאות
136. כפי שציינתי במספר החלטות אשר נתתי בסוגיה זו בהליך דנן [ראו לדוגמה את התייחסותי לנושא זה בהחלטות מיום 1.1.2019 ומיום 24.12.2018] ואמירות חוזרות בנושא לצדדים [ראו לדוגמה את התייחסותי לנושא זה בפרוטוקול מיום 6.1.2019, ע"מ 21-20; ופרוטוקול מיום 18.9.2017, ע"מ 9] בהתאם לגדר המחלוקת, אותה ידעו הצדדים לתחום בשלב מוקדם למדי בהליך, אורכו של ההליך וריבוי הבקשות מחייבות את התייחסות בית המשפט בבחינת ההוצאות.
137. לשאלה האם יש לפסוק הוצאות ריאליות התייחס בית המשפט העליון בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (2005), כדלהלן:
"מהי לפיכך הגישה הראויה בעניין זה? תשובתי לשאלה היא זו: כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך" [פסקה 19].
138. בהתחשב בכך שבהליך דנן ניתנו כ-130 החלטות והוגשו עשרות בקשות באורך מצטבר של מאות ואף אלפי עמודים, נדרש בית המשפט לשעות עבודה מרובות וזאת במידה רבה לאור בחירתם של הצדדים לנהל את ההליך בצורה זו, ולהתעלם מהמלצות בית המשפט בנושא זה.
139. למרות שכמובן זוהי זכותם המלאה של הצדדים, אין אני יכול להתעלם מההשפעה שיש לבחירה זו על בית המשפט ועל כלל הצדדים להליך. בהתאם לכך, התנהלות מסוג זה מחייבת התייחסות בקביעת ההוצאות. לכן, בהליך דנן נראה כי הנסיבות דווקא מובילות לכך שיש להישאר באותה "נקודת מוצא" ולפסוק הוצאות ריאליות.
סוף דבר
140. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות, על כל רכיביה.
141. משנדחתה התובענה העיקרית, נדחית מאליה ההודעה לצד השלישי ובהתאמה גם ההודעה לצד הרביעי.
142. התובעת תשלם לנתבע הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 75,000 ש"ח, מתוכו יעביר הנתבע לצד השלישי סך 30,000 ש"ח, והצד השלישי יעביר מתוך אותם 30,000 ש"ח סך של 15,000 ש"ח לצד הרביעי.
ניתנה היום, י"ב אייר תש"פ, 06 מאי 2020, בהעדר הצדדים.