סוף דבר
נגיף הקורונה ששינה את חיינו ודאי יביא בעתיד הלא-רחוק גם לשינויים ולפיתוחם של דיני החוזים, ובפרט דיני הסיכול והשכירות, בין היתר. זאת יתברר בהליך העיקרי, וכמוהו בהליכים רבים אחרים, עד שתצא הלכה מבית מדרשו של בית המשפט העליון. דיני הערבות הבנקאית האוטונומית עם זאת בעינם גם כיום, ובהם עוסקת הבקשה שלפנינו לסעד זמני: ראשית עומדת בעינה הזכות למימוש הערבות הבנקאית האוטונומית, אותו כלי רב חשיבות מסחרית שבית המשפט העליון שב והדגיש את חשיבות ההגנה עליו. הזכות לדרישת המימוש אינה מותנית בהכרעה במחלוקת (הקיימת כאן, לכאורה) ביחס לעסקת היסוד שבין הצדדים. אם יבוא מימוש, תקום זכותה של המבקשת-השוכרת לנסות ולשכנע בזכותה להשבת אותם כספים. אך לצד הזכות של המשכירה לדרוש מן הבנק את מימוש הערבות, הקריאה – שאינה צו שיפוטי – כי תבחן אם ראוי לעשות כן. הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, והצו הארעי מיום 10.4.2020 בטל. בנסיבות העניין לא ראיתי להוסיף ולהכביד על המבקשת בהוצאות בירורה של הבקשה, וחרף דחייתה יישא כל צד בהוצאותיו. תזכורת פנימית ליומני ליום 17.5.2020, להודעה משותפת שמא השכילו הצדדים למצוא במשותף דרך שתייתר את המחלוקת ואת הצורך במימוש הערבות הבנקאית גם יחד, אף בלא צו שיפוטי, כמבואר בהערתי לפני סיום.
ניתנה היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.
אריאל צימרמן