14. המבקש הציג פסיקה של בית המשפט המחוזי בת"א (מחוזי ת"א) 1520-08 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 24.10.12) וכן ספרות ממקורות שונים, לפיה כאשר נמנעת זכות העיון מדירקטור שהוא גם בעל מניות הרי שבכך עשויה לקום עילת תביעה לבעל המניות בטענה לקיפוח המיעוט (ר' סעיפים 22-24 לתגובת המבקש). בכל הכבוד, אין המשל דומה לנדון שכן בפסק הדין הנ"ל יש דווקא משום חיזוק לעמדת המשיבים מאחר והתביעה שבפניי הוגשה עוד טרם מינויו של עו"ד ח' כדירקטור ועוד טרם אי מסירת המידע על ידי החברות, לכאורה. כך שאיני רואה הכיצד מצג עובדתי שאירע לאחר הגשת התביעה יכול לשמש עתה, כפי השקפת המבקש, משום עילה של קיפוח כבעל מניות, המצדיקה פנייתו לבית המשפט במתן הוראות לחברות. יוער כי בפסק הדין הנ"ל הייתה זהות בין הדירקטור לבין בעל המניות לכן היה קושי של ממש לבצע הפרדה מלאכותית. בנסיבות העניין שלפניי הרי שגם אם עו"ד ח' מונה כדירקטור, שיכול לשמש כמעין זרוע ארוכה של המבקש, הרי שבזאת אין כדי לאיין הדין החל באשר להכרח בניתוק היחסים בין בעל המניות לבין הדירקטור שחובתו היא בראש ובראשונה כלפי החברה וביתר שאת כאשר אין מדובר באותו אדם ואף לא באדם עם שני ראשים שגם זאת מוגדרת כתופעה חריגה ובלתי טבעית.
15. אזכיר כי בהתאם לסעיפים 184-185 לחוק, קיימת לבעל המניות זכות עיון במסמכי החברה וככל שזכות זאת מופרת הרי שעשויה לקום לבעל המניות עילת תביעה כנגד החברה (ר' והשווה: ת"א (כלכלית) 788-03-14 נובוטק בע"מ נ' סטרוקם בע"מ (פורסם בנבו, 06.03.2018)). עם זאת, משעה שהבקשה אינה נובעת מסעיפים אלו, אלא מזכותו של הדירקטור לקבל המידע כפי הוראות סעיף 265 לחוק, הרי שאיני סבור כי כח התביעה עומד למבקש בעניין זה, אלא דווקא לדירקטור שלא פנה לבית המשפט וכי רק במסגרת התגובה לתשובה נאמר על ידי המבקש, כי ניתן להורות על צירופו של עו"ד ח' כצד לתובענה בהתאם להוראות סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995. טענה זו, בכל הכבוד, הובאה כבדרך אגב בלית בקשה כדין, מה גם שבנסיבות העניין ובשים לב כי אין מדובר בעניין פעוט אלא בהיבטים הקשורים באופן ניהול קבוצת החברות.
16. עניינים הקשורים בניהול חברות ובמתן פתרונות בניהול חברות, לאור מידת מורכבותם והיות הסכסוך נובע ממחלוקות עסקיות כמו גם לאור טענות של קיפוח המיעוט אינם נחשבים לחם חוקו של בית המשפט לענייני משפחה (ר' גם הערת בית המשפט בעמ' 5, ש' 10 לפרוט'), אלא מוקנים על דרך הכלל לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי במחלקה הכלכלית. לפיכך, על פניו, נראה כי אף אם הייתה מוגשת בקשה כדין הרי שהסיכויים להיעתר לה לא היו על הצד הגבוה (ר' והשווה גם: רע"א 6657/13 יוסף לז'ה נ' בתיה דוברוצקי (פורסם בנבו, 19.12.13) ס' 5 לפסק הדין).