64. מכל המקובץ לעיל, אני מוצאת, כי יש להחריג מקרה זה מן הכלל שנקבע בהלכת לאניאדו ולקבוע כי על אף שלא נרשמה הערת אזהרה לטובת מקבל המתנה, אח החייבת, זכותו של האח בדירה הרלוונטית גוברת על זכותו של המעקל.
אני מקבלת את גרסתם הקוהרנטית והאמינה של שני המבקשים, אשר מצאה ביטוי במכלול נסיבות חייהם:
עצם העובדה שהאב המנוח כתב בשנת 1994 צוואה המורישה את הזכויות בדירה לילדיו, למרות שהיתה רשומה ע"ש החייבת עוד משנת 1985;
חלוקת עזבון האב המנוח בין המבקשים, והאופן בו שיקללו את כספי המוריש, לרבות אלו שחולטו בגין ערבויות לעסק של החייבת ובעלה מול הזכויות בדירה;
באופן בו האח יצחק נהג בדירה מנהג בעלים כל השנים ונהנה מפירותיה;
באופן בו החייבת לא זקפה את הדירה לחובת אשראים אותם נטלה עבור העסק ולא מכרה אותה לצורך כך;
בחירת החייבת לפנות לנושה מלווה חוץ בנקאי, וליטול ממנו אשראי, אפילו בריבית קצוצה, תחת מכירת או מישכון הדירה, מדברת בעד עצמה;
65. להשלמת התמונה, אבהיר כי ספק בעיני אם סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מתאים לבחינה בנסיבות ענייננו. מכל מקום, לאור קביעותיי דלעיל בעניין תום ליבם של החייבת ואחיה ואופן התנהלות האחים והתא המשפחתי ביחס לרכוש המשפחתי וצוואת האב, ניתן לומר כי בלאו הכי מתקיימות הוראות סעיף 96(ג)(2) לפקודה, קרי – מדובר בהענקה "לטובת קונה... בתום לב ובתמורה בת ערך", כך שאין מדובר בהענקה אשר בטלה לטובת הנאמן.
סיכום:
66. אשר על כן, מתקבלת בזה בקשה מספר 5 בתיק זה.
אני קובעת, כי הדירה המצויה ברח' רוטשילד 56, בת-ים והידועה כגוש 7149 חלקה 207/19 הרשומה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש החייבת, אינה מוקנית לקופת הכינוס וכי זכותו של המעקל המאוחר בזמן נסוגה מפני זכותו האובליגטורית של אח החייבת ז"ל. אין מניעה משפטית מצד תיק הפש"ר לרשום את הזכויות בדירה זו על שמו.
אני מורה על ביטול העיקולים ומינוי כונס הנכסים שנרשמו על הדירה, במסגרת תיק זה ובהליכי הוצל"פ שננקטו כנגד החייבת. פסיקתא מתאימה תוגש על ידי הנאמן לחתימתי בתוך 30 ימים.
67. אי הבהירות ביחס למצב הזכויות בדירה, נבעה מהתנהלותם של שני המבקשים.
הגם שלא פעלו בזדון, גרמו באדישותם לחוסר הבנה של מצב הזכויות בדירה זו.
משכך, אני מחליטה לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"א ניסן תש"פ, 05 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.