פסק דין
כללי:
1. האם זכותו האובליגטורית של המבקש 2, אחי החייבת בנכס מקרקעין שהוענק לו על ידה לפני 12 שנה, בעסקת מתנה שלא נסתיימה ברישום ושלא נרשמה בגינה הערת אזהרה, גוברת על עיקול ומינוי כונס נכסים מאוחרים בזמן שנרשמו על הנכס?
זוהי השאלה העיקרית הטעונה הכרעה.
המבקשת 1 תיקרא להלן גם "החייבת". היא מצויה בכינוס נכסים מאז יום 29.5.2016 והוכרזה כפושטת רגל בישיבת יום 14.1.2018. החייבת מתגוררת בשכירות כאשר גם בעלה מצוי בהליך פש"ר. שניהם הורים לבת בגירה.
כנגד החייבת הוגשו שמונה תביעות חוב בהיקף כולל של 1.3 מיליון ₪. הנושה הגדול ביותר פרי פייד כארד בע"מ (ייקרא להלן: "הנושה") הגיש תביעת חוב בסכום של 1.1 מיליון ₪. נושה זה גם בחר להיות חלק בכל הדיונים בעניינה של החייבת.
אחיה של החייבת החייבת הינו המבקש 2 (ייקרא להלן גם : "האח").
2. עניינו של פסק דין זה נסב על דירת המגורים ברח' רוטשילד 56, בת-ים, הידועה כגוש 7149 חלקה 207 תת חלקה 19 (להלן: "הדירה"). הזכויות בדירה רשומות במלואן על שם החייבת. מחצית מן הזכויות בה הועברו לחייבת בירושה בשנת 1984, והמחצית הנותרת הועברה לחייבת ללא תמורה בשנת 1985. על זכויות בדירה הוטלו עיקולים וכן רשומה הערה בדבר מינוי ב"כ הנושה ככונס נכסים לצורך מכירתה.
3. לצורך הליך הפש"ר גרס המנהל המיוחד בדו"ח אותו הגיש במסגרת בקשה מספר 4 עוד בשנת 2017, כי החייבת היא בעלים של דירה אותה ניתן לממש לתועלת הנושים.
4. החייבת טענה, כי אינה הבעלים של הדירה האמורה. לגרסתה, במהלך שנת 2008 העבירה לידי אחיה יצחק בראון המבקש 2 את הדירה בהעברה ללא תמורה. הטענה להעברה דנן לא נתמכה בהסכם מכר ולא מצאה ביטוי בלשכת רישום המקרקעין כך שהדירה נשארה רשומה על שם החייבת. הטענה חזרה מפי שני האחים המבקשים לאורך ההליך.
בישיבת יום 15.1.2018 הוריתי לחייבת ולאחיה לפנות ליעוץ משפטי (ראו עמ' 4 לפרוטוקול אותה ישיבה ש' 23 – 29) על מנת שטענותיהם תבוררנה לאשורן בכלים משפטיים הולמים.
5. במסגרת בקשה מספר 5 בתיק, הגיש בקשה לביטול עיקולים על הדירה , בטענה כי אינה רכושה של החייבת אלא רכושו בלבד. החייבת הצטרפה לעמדה זו.
6. מפאת חשיבות הנושא והשלכתו על יכולת הפירעון של החייבת והשאת קופת הכינוס בהתאם, ראיתי לנכון לקיים דיון נפרד ומיוחד לנושא זה. ישיבת הוכחות בה נחקרו החייבת ואחיה התקיימה עוד ביום 4.4.2019.
7. הצדדים הגישו סיכומים. סיכומי המבקשים הוגשו תחילה ביום 19.8.2019, סיכומי הנאמן הוגשו ביום 2.10.2019 ואף הנושה בחר להגיש את סיכומיו ביום 7.10.2019. סיכומי הכנ"ר הוגשו ביום 4.3.2020.
8. בין לבין, לצערנו, הלך האח לבית עולמו ביום 31.10.2019. פטירתו המצערת של האח זכתה להתייחסות, כאשר בהחלטתי בבקשה מספר 19 מיום 31.10.2019, הוריתי כי: "יש לבחון המשך ההליך לאחר קבלת אישורו של בית המשפט לענייני משפחה בתיק העיזבון".
בעקבות החלטה זו עדכן הנאמן במסגרת בקשה מספר 22, כי לא נפתח תיק עיזבון בבית המשפט לענייני משפחה בעניינו של האח המנוח. עם זאת, הנאמן עודכן ע"י הכנ"ר ביום 27.1.2020 כי הוגשה בקשה לענייני ירושה בקשה לצו קיום צוואה בעניינו של המנוח.
שקלתי האם יש מקום להמתין להכרעה בבקשה לצו קיום צוואה ולצרף את היורשים להליך הנוכחי. הוריתי, כי צוואת המנוח תומצא לעיוני.
9. לאחר שעיינתי בצוואת האח המנוח שהוגשה לעיוני, הוריתי לנאמן לעדכן את כלל הזוכים מכוח צוואת המנוח אודות קיומו של תיק זה ובדבר הבקשה העומדת על הפרק בעניין הדירה, בקשה מספר 5 בתיק.
10. מאחר שנשמעו כלל טענות הצדדים וההליך מוצה למעשה עד תום, נראה כי על אף פטירתו המצערת של האח ניתן להכריע בבקשה מספר 5 לפי מצב התיק הנוכחי. כך סבר אף הנאמן בבקשה מס' 25 בהודעתו מיום 25.3.2020 וכך אני מחליטה לעשות.
עמדת האח:
11. האח הגיש תצהיר כתמיכה לבקשתו מיום 6.9.2018. לפי הנטען שם, הדירה הייתה רשומה בלשכת רישום המקרקעין בבעלות אחותו החייבת, עד ליום 1.1.2008. הזכויות בה הועברו לבעלותו לפי תצהיר העברת זכויות שנחתם על ידו ועל ידי אחותו החייבת, לפני עו"ד דפנה קאירי-בכור במשרדה ברח' שינקין 29, תל-אביב. במסגרת זו העבירה אחותו את כל זכויותיה בדירה לבעלותו וויתרה על זכותה באופן בלתי חוזר לחזור בה מהמתנה.
תצהירי ההעברה צורפו כנספחים א' לתצהירו.
הוא מוסיף ומסביר, כי העברת הדירה לבעלותו נעשתה כחלק מחלוקת העיזבון של האב המנוח בין היורשים ובהתאם לאמור בצוואתו מיום 21.7.1994.
עותק הצוואה צורף כנספח ב' לתצהיר וממנה עלה, כי האב המנוח בראון מקס ז"ל, ציווה את זכויותיו בדירה הספציפית בחלקים שווים לשלושת ילדיו בראון יצחק, בראון יעקב ובראון מלכה אלקה.
12. האח טען בתצהירו, כי במועד ביצוע העברת הזכויות אליו ביום 1.1.2008, מצבה הכלכלי של אחותו ובעלה היה מצוין, לא היו להם חובות ואף היו בבעלותם שתי דירות נוספות.
לעומת זאת, מצבו הכלכלי באותה עת היה בכי רע (סעיפים 5 ו- 6 לתצהירו).
13. האח הסביר, כי אמו ז"ל נפטרה בשנת 1982 ללא צוואה. באותה עת הייתה החייבת מלכה רווקה שהתגוררה עם ההורים ועזרה להם במשק הבית. באותה עת היא נחזתה כבת הקטנה שיש לדאוג לה ולהבטיח את עתידה ולכן לאחר מות האם הוחלט בין האב המנוח מקס בראון ז"ל האח יעקב והאח המבקש, מתוך דאגה לעתידה של מלכה החייבת, לוותר על חלקם בעיזבון האם בידיעה שזכויותיהם בעיזבון האם יעברו למלכה החייבת באופן זמני בלבד. זאת ועוד, באותן שנים, נרשמה מלכה כשותפה עם האב בכל חשבונות הבנק וכבעלת זכות חתימה בחשבונות, למרות שאותם כספים היו פרי עמלו של האב במשך שנים, זאת לצורך סיוע לאב בניהול הכספים (סעיפים 1 – 4 לתצהירו).
14. לאור הוויתור האמור על החלק בעיזבון האם לטובת הבת החייבת, נרשמה בשנת 1984 מחצית הדירה בטאבו על שמה כירושת האם המנוחה.
בשנת 1985 האב המנוח העביר במכר ללא תמורה את זכויותיו במחצית הדירה לחייבת מלכה, כך שמלוא הבעלות בדירה נרשמה על שמה. למרות זאת, בשנת 1994 - 11 שנים לאחר שהדירה בפועל נרשמה על שם החייבת, ערך האב צוואה והוריש את זכויותיו באותה דירה לשלושת ילדיו שווה בשווה, הכל מבלי להיות מודע לעובדה שהדירה לא היתה רשומה על שמו באותו מועד אלא על שם החייבת מלכה.
האב הוסיף לכך זכות מגורים לחייבת בדירה, עד אחרית שנותיה בתנאי שלא תהיה לה דירה אחרת. האח מציין בסעיף 7 לתצהירו כי זכות המגורים הזו פקעה משום שהחייבת אינה מתגוררת בדירה הספציפית מזה שנים, אלא יחד עם בעלה בנכס אחר.
15. האח טוען כי לעומת מצבה הכלכלי של אחותו שהשתפר בעשור הראשון של שנות האלפיים, מצבו הכלכלי הורע, נחתו על משפחתו ועליו באופן אישי מכות בריאותיות. דבר שהשפיע לרעה גם על מצבו הכלכלי (ראו סעיף 11 לתצהיר).
בין לבין, בשנת 2002 חתם האב המנוח על ערבות בנקאית לטובת מלכה ובעלה לבנק לאומי לישראל בע"מ. בתמורה נתנה החייבת ביום 18.8.2002 הוראה בלתי חוזרת כלפי אביה, שם התחייבה להחזיר לו כל סכום שיחולט מכספו לטובת בנק לאומי ואף העמידה את דירתה הנוספת לצורך כיסויי חוב לאב ככל שיהיה. האח מוסיף, כי למיטב ידיעתו אכן בנק לאומי נטל מכספו של האב במסגרת הערבות האמורה בסכום של 200,000 ₪.
16. לאחר מות האב, הגיעו שלושת האחים – מלכה החייבת, האח יעקב והאח המבקש – להסכמה בחלוקת העיזבון ביניהם, באופן בו מלכה קיבלה את מלוא הכספים בחשבנות הבנקים שהסתכמו בסך של 800,000 ₪. בנוסף, העיזבון ויתר על החזר החוב בשיעור 200,000 ₪. בתמורה, החייבת העבירה את מלוא זכויותיה בדירה לידי האח המבקש, כאשר בעתיד באחריותו לדאוג לכך שגם האח יעקב יקבל את חלקו (סעיף 19 לתצהיר). זה היה הרקע לחתימת מסמכי ההעברה ללא תמורה ביום 1.1.2008 בפני עו"ד דפנה קאירי-בכור (סעיף 20 לתצהיר).
האח המבקש חוזר ומדגיש: "במועד הנ"ל, שמלכה מעבירה לי את הדירה, מצבה הכלכלי של מלכה טוב מאוד, היא ובעלה מנהלים עסק רווחי, יש לה את הדירה הנוספת שמושכרת על ידה לצד ג' ונמצאת ברח' רוטשילד 56 בת-ים (באותו בניין) אשר נקנתה בעבורה ע"י אבי ז"ל ואשר אותה היא מוכרת רק בשנת 2010. כמו כן, במועד זה גם לשמואל בעלה של מלכה, דירה בבעלותו באזור מבוקש ברח' בלוך 16 בתל-אביב שנמכרה רק בשנת 2013, בה הם מתגוררים" (סעיף 22 לתצהירו).
לעומת זאת, מצבו הכלכלי של האח קשה ביותר (סעיפים 23 – 25 לתצהירו).
17. האח טוען כי מלכה, אחותו החייבת, העבירה את הדירה אליו מסיבות אישיות פנים משפחתיות הנובעות מרצון כלל בני המשפחה להגיע לחלוקת הסדר העיזבון של ההורים בין האחים באופן שוויוני וצודק אשר ישקף את רצונו המלא של האב המוריש כעולה מצוואתו.
כפועל יוצא, העיזבון חולק באופן הבא: מלכה החייבת קיבלה את הכספים שהופקדו בחשבונות הבנק של האב המנוח והדירה נשוא ההליך שערכה היה שווה לערך הכספים, הוקנתה לאח המבקש. אשר לאח השלישי יעקב, הוא התגורר באותה עת במונטריאול, קנדה. לטענת המבקש הוא והאחות החייבת מלכה הסכימו ביניהם, שהמבקש ידאג שיעקב יקבל את חלקו בעיזבון בעתיד (סעיף 31 לתצהיר). דפי החשבון לאישוש הטענות בדבר שווי הכסף בחשבונות הבנק צורפו כנספחים י' – י"א לתצהירו.
18. לא זו אף זו, החזקה בדירה עברה לידו החל מיום 1.1.2008 כך לפי סעיף 33 לתצהיר. הוא מציין כי נהג בדירה מנהג בעלים, השקיע כספים בשיפוצה, בתחזוקתה ובתפעולה לרבות השכרתה לשוכרים. מאחר ומצבו הכלכלי לא היה בכי טוב, כל הכנסתו נסמכה על ההכנסות מן הדירה. לאורך כל השנים בהם החזיק בה, ערך ביטוחים לדירה ופעל מול הרשויות והתאגידים השונים כגון מים וחשמל כבעלים וכמחזיק לכל דבר. ראו נספחים ח' – י"ב לתצהירו.
הוא טען כי חלפו יותר מעשר שנים מאז עברה החזקה בדירה לרשותו ולכן יש לראותה כהעברה שנגמרה בהקניה ואין אפשרות לבטלה. כל פעולותיו ביחס לדירה נעשו בתום לב. אין כל צידוק לכך שהדירה תוקנה לאחותו החייבת בשלב כה מאוחר ובניגוד לכוונת המוריש והמשפחה לחלק את עיזבון ההורים באופן שווה בין האחים.
הוא מוסיף כי סבר שהזכויות יירשמו על שמו עוד בשנת 2008. כאשר ביקש לתקן את המעוות ולבצע את הרישום בשנת 2018 נתקל בהתנגדות עקב הליכי הפש"ר בהם נתונה עתה אחותו החייבת.
עמדת החייבת:
19. החייבת אף היא תומכת בבקשה. גרסתה תואמת את גרסת אחיה.
לדבריה, אמה נפטרה בשנת 1982 בהיותה בת 25 שנה ואזי ויתרו האחים והאב לטובתה על חלקה בזכויות האם בדירת המגורים (סעיף 5 לתצהיר).
הזכויות נרשמו על שמה בשנת 1984 (סעיף 7 לתצהיר).
בשנת 1985 העביר האב המנוח על שמה את מחצית זכויותיו בדירה כך שכל הזכויות נרשמו על שמה (סעיף 8 לתצהיר).
עם זאת, ביום 21.7.1994 כעשר שנים לאחר העברת הזכויות בדירה על שמה, ערך האב המנוח צוואה במסגרתה הוריש לה ולשני אחיה בחלקים שווים את כל הזכויות באותה דירה. מכאן מסיקה החייבת, כי רצונו של האב ז"ל היה כי לאחר לכתו לבית עולמו יחולקו הזכויות בדירה שווה בשווה בין הילדים.
20. נוכח הוראות הצוואה, בשנת 1995 ומתוך דאגה לעתידה ורצון שתמשיך להתגורר לצדו, רכש עבורה האב דירה נוספת בקומה מעל באותו בניין.
במקביל, נישאה החייבת למר שמואל רובינשטיין ועברה להתגורר עמו בדירתו ברח' בלוך 21 תל-אביב. לעומת זאת, אחיה חווה קשיים ואובדן בחייו (סעיפים 12 ו- 13 לתצהיר).
היא ואחיה המשיכו לטפל באב ולדאוג לו כאשר היא סייעה בניהול חשבונות הבנק.
האב חתם עבורה ועבור בעלה על ערבות לבנק לאומי, כאשר בתמורה חתמה על התחייבות להשיב לאב כל סכום שיידרש לשלם כתוצאה מערבותו זו – מסמך מיום 18.8.2002, סעיפים ד' לתצהירה (סעיף 15 לתצהיר).
21. האב עבר להתגורר בבית אבות בשנת 2004 ומראשית שנת 2005 הושכרה הדירה לצדדי ג' ע"י האח המבקש, כאשר היא לא היוותה צד ולא הייתה מעורבת בהסכמי השכירות.
היא מציינת בסעיף 16 לתצהירה : "מבחינתי החל משנת 1995 משעה שאבי ז"ל רכש עבורי דירה אני לא הבעלים של הדירה ואבי ויצחק נהגו בדירה מנהג בעלים".
22. בדומה לאחיה, היא מפרטת בסעיף 17 לתצהירה את חלוקת הנכסים בין האחים לאחר פטירת האב ביום 17.4.2007, כאשר היא והאח יצחק איזנו ביניהם את חלוקת הרכוש באופן בו היא נטלה את הכספים והאח יצחק קיבל לחזקתו את הדירה נשוא ההליך הנוכחי.
על רקע זה בהתאם להסכמות, היא חתמה בפני עו"ד דפנה קאירי-בכור במשרדה ברח' שינקין בתל- אביב על תצהירי העברה ללא תמורה של הדירה לאח יצחק ביום 1.1.2008.
וכך היא מציינת בסעיף 18 לתצהירה:
"מבחינתי, החל מהמועד הנ"ל מילאתי את התחייבותי כלפי יצחק להעברת מלוא זכויותיי בדירה לבעלותו. לצערי, מאחר ומעולם לא טיפלתי בהליכי מכירה ו/או רכישה של נדל"ן, כלל לא הייתי מודעת לחובתי להגיש הצהרה לשלטונות מיסוי מקרקעין בדבר העברת הדירה לאחי במסגרת חלוקת העיזבון. אני סברתי כי כשם שבעבר אבי ז"ל טיפל בדברים כך עורכת הדין מטעמו של אחי תטפל בדברים".
23. הדיווח לרשות המסים נעשה רק בשנת 2018 והיא שיתפה פעולה עם המהלך, כמפורט בסעיף 19 לתצהירה.
24. עוד היא מציינת, כי במועד ביצוע העברת הדירה לאחיה בינואר 2008, מצבה הכלכלי היה תקין ואיפשר לה לפרוע את כל התחייבויותיה (ראו סעיף 23 לתצהירה והמסמכים שצורפו אליו כנספחים י"ב - י"ט). היא מדגישה בסעיף 24 לתצהירה, כי הגם שהדירה היתה רשומה באותה עת של שמה באופן מלא, הרי לאור העובדה שלא ייחסה למשמעות כנכס שבבעלותה היא לא עשתה בה שימוש בשום צורה ואופן, לא כבטוחה להחזר הלוואה ולא בכלל. מלוא דמי השכירות שהתקבלו מהדירה, שימשו את האח יצחק ולא אותה. כך גם לא תרמה מאומה לתחזוקת הדירה.
בהקשר זה חשוב לציין, כי במסגרת בקשה מספר 22 בתיק זה, הגישה החייבת ביום 7.10.2019 כהשלמה דפי בנק רלוונטיים המעידים על הכספים שהיו בחשבונות הבנק של האב המנוח בבנק הפועלים ובבנק לאומי, של תדפיס יתרת החשבונות של החייבת ובעלה בחודש ינואר 2008 בשני חשבונות שונים בבנק לאומי.
עוד צרפה החייבת נסח רישום היסטורי של הדירה בבניין שהיתה ידועה אז כתת חלקה 27.
אלה רשומות מוסדיות כמובנו של ביטוי זה בפקודת הראיות ( נוסח חדש) תשל"א-1971 ולפיכך ראיתי מקום להתייחס אליהן.