62. בשולי הדברים אתייחס לדיווח לרשויות המס, שנעשה רק בשנת 2018, ולניסיון לקדם את עסקת רישום הדירה על שם האח באותו שלב.
אינני מקבלת את התיאוריה המובלעת בגרסת המשיבים, כאילו הדבר מלמד על חוסר תום לב מצד המבקשים. כביכול ניסו בשנת 2018 לאחר שהחייבת נקלעה להליכי כינוס בשנת 2016, להבריח את הזכויות בדירה מפני הנושים.
כפי שציינתי לעיל, התנהלותם של המבקשים לגבי הזכויות בדירה לאורך כל השנים, היתה כזו שהם ראו בדירה כדירתו של האח יצחק בלבד.
נפלא מבינת המשפטן הסביר, כיצד ניתן לבצע עיסקה ולא לרשום אותה במירשם באופן מיידי. אך האדם הסביר, האדם מן הרחוב, אינו נחפז תמיד להעניק לבוש משפטי לפעולות שהוא מבצע. מרשמים רבים נותרים על שם הורים שהלכו לעולמם זה מכבר, זכויות רבות אינן רשומות כפי שצריך. בני משפחה קרובים שמערכת היחסים ביניהם טובה, נוטים להגיע להבנות ביניהם ולא תמיד לרשום אותן עלי ספר ומרשם. הדבר מצער ואינו רצוי, אך זוהי עובדת חיים שאין להתעלם ממנה.
63. כאשר אותו אדם סביר, שהזניח את אופן רישום זכויותיו המשפטיות לאורך השנים בשל הבנות עם בני משפחה, נתקל בקשיים כתוצאה מהרישום הישן והלא מעודכן שנותר במרשם, הוא מתעורר להבין את טעותו ולנסות לתקנה. לא אחת נדרשים בתי המשפט לעניינם של בעלי דין שלא רשמו את זכויותיהם בזמן אמת.
הדעת נותנת, כי כאשר נקלעה החייבת להליכי פש"ר ולאחר שדבר צו הכינוס נרשם על הדירה הרלוונטית ע"י הנאמן ואף התבקש מינוי שמאי מקרקעין לכנוס את אותה דירה, הם הבינו כי אדישותם לביצוע המרשם הנכון יצרה בעיה. לפי עצה משפטית שקיבלו (דברי עו"ד פישר ב"כ החייבת בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 9.4.2019 ש' 29), הם פעלו לתיקון המעוות. התנהגות זו אינה מעידה על כוונה להברחת נכסים אלא לתיקון המרשם והתאמתו לעובדות בשטח.
64. מכל המקובץ לעיל, אני מוצאת, כי יש להחריג מקרה זה מן הכלל שנקבע בהלכת לאניאדו ולקבוע כי על אף שלא נרשמה הערת אזהרה לטובת מקבל המתנה, אח החייבת, זכותו של האח בדירה הרלוונטית גוברת על זכותו של המעקל.
אני מקבלת את גרסתם הקוהרנטית והאמינה של שני המבקשים, אשר מצאה ביטוי במכלול נסיבות חייהם:
עצם העובדה שהאב המנוח כתב בשנת 1994 צוואה המורישה את הזכויות בדירה לילדיו, למרות שהיתה רשומה ע"ש החייבת עוד משנת 1985;
חלוקת עזבון האב המנוח בין המבקשים, והאופן בו שיקללו את כספי המוריש, לרבות אלו שחולטו בגין ערבויות לעסק של החייבת ובעלה מול הזכויות בדירה;
באופן בו האח יצחק נהג בדירה מנהג בעלים כל השנים ונהנה מפירותיה;
באופן בו החייבת לא זקפה את הדירה לחובת אשראים אותם נטלה עבור העסק ולא מכרה אותה לצורך כך;
בחירת החייבת לפנות לנושה מלווה חוץ בנקאי, וליטול ממנו אשראי, אפילו בריבית קצוצה, תחת מכירת או מישכון הדירה, מדברת בעד עצמה;
65. להשלמת התמונה, אבהיר כי ספק בעיני אם סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מתאים לבחינה בנסיבות ענייננו. מכל מקום, לאור קביעותיי דלעיל בעניין תום ליבם של החייבת ואחיה ואופן התנהלות האחים והתא המשפחתי ביחס לרכוש המשפחתי וצוואת האב, ניתן לומר כי בלאו הכי מתקיימות הוראות סעיף 96(ג)(2) לפקודה, קרי – מדובר בהענקה "לטובת קונה... בתום לב ובתמורה בת ערך", כך שאין מדובר בהענקה אשר בטלה לטובת הנאמן.
סיכום:
66. אשר על כן, מתקבלת בזה בקשה מספר 5 בתיק זה.
אני קובעת, כי הדירה המצויה ברח' רוטשילד 56, בת-ים והידועה כגוש 7149 חלקה 207/19 הרשומה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש החייבת, אינה מוקנית לקופת הכינוס וכי זכותו של המעקל המאוחר בזמן נסוגה מפני זכותו האובליגטורית של אח החייבת ז"ל. אין מניעה משפטית מצד תיק הפש"ר לרשום את הזכויות בדירה זו על שמו.
אני מורה על ביטול העיקולים ומינוי כונס הנכסים שנרשמו על הדירה, במסגרת תיק זה ובהליכי הוצל"פ שננקטו כנגד החייבת. פסיקתא מתאימה תוגש על ידי הנאמן לחתימתי בתוך 30 ימים.
67. אי הבהירות ביחס למצב הזכויות בדירה, נבעה מהתנהלותם של שני המבקשים.
הגם שלא פעלו בזדון, גרמו באדישותם לחוסר הבנה של מצב הזכויות בדירה זו.
משכך, אני מחליטה לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"א ניסן תש"פ, 05 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
נועה גרוסמן