73. עוד הסבה המאשימה את תשומת הלב לריבוי גרסאותיו – הכוזבות והמשתנות לעמדתה – של בן דוד ומציגה מספר דוגמאות לכך (פסקה 93 סיכומי המאשימה). בין הדוגמאות המצוינות שם מופיעה הימנעות בן דוד מלהודות ולו במקצת בעבירות המובהקות ביותר, וכן את העובדה שבן דוד הגיע לעדותו כדי להכות על חטא ולהודות, אך גם במסגרתה הציג שורת אמירות שאינן אמת, לרבות שלא היו עסקאות לפני השעה 16:00 וחזר בו (פ/5.12.2018, עמ' 855, פ/17.12.2018 עמ' 948-949) ושלא היו עסקאות בניגוד למגמה וחזר בו (פ/5.12.2018, עמ' 8557, עמ' 953).
74. עוד טענה המאשימה כי יש להעניק משקל רב לעדות עד המדינה, משום שהכה על חטא, ומסר גרסה מדודה, מאוזנת ובלתי מתלהמת שגובתה בסיוע עוצמתי כמעט בכל חלקיה – בדברי גרינפלד, בנתוני מסחר, במסרונים, במיילים ובמסמכי עבודה. אמנם, לאור מספר העסקאות הגדול לא ניתן לזכור כל עסקה שנקשרה מהחשבון על ידו או על ידי ערן, ואולם לשיטת המאשימה, משעה שעד המדינה היה בזירה לאורך תקופה ארוכה, שימש כראש דסק סוחרים, היה מעורב באופן משמעותי בפעילות התרמית והכיר את המתווים לפרטיהם, יש לתת משקל ניכר לדרך התייחסותו לעסקאות והתאמתן למתווים שננקטו, גם אם אינם בהכרח תוצאה של זיכרון חי.
--- סוף עמוד 22 ---
טענות המאשימה כי עד המדינה לא רדה בגרינפלד
75. גרינפלד אמנם הודה במרבית העסקאות המתואמות שהוא עצמו ביצע, אך לא הודה באותן עסקאות שביצע עד המדינה. בנוסף, טען גרינפלד כי לא רצה להשתתף בתרמית, ועשה כן רק נוכח מכבש לחצים שהופעל עליו על ידי עד המדינה. המאשימה סבורה כי יש לדחות טענה זו – משעה שדבריו על גרינפלד מעלים כי לא נדחק למעשים מתוך כפיה אלא ביטא יחס חפצי עצמאי לפעילות (ת/4, עמ' 14; ת/5 עמ' 2; ת/6 עמ' 4, 13). גם עד המדינה עמד כל כך שהוא פעל עם גרינפלד בצוותא (ת/113, עמ' 23; ת/114, עמ' 28). כמו כן סבורה המאשימה כי יש לדחות את טענותיו של גרינפלד לעניין כפייה של הפעילות התרמיתית עליו על ידי עד המדינה, וכי גם אם כך חווה גרינפלד את הדברים במישור הסובייקטיבי, הרי שכעולה מחומר הראיות, לא היה בקרב הנאשמים גורם שיכול היה להתמודד עם עד המדינה בצורה טובה יותר מאשר גרינפלד (פ/6.5.2018 עמ' 1213).
76. המאשימה הוסיפה והתייחסה גם לממצאים המאובחנים של גרינפלד לפיהם סבל מהפרעת אישיות גבולית (נ/57). אף שהמאשימה אינה חולקת על כך שהדברים ביטאו תחושה סובייקטיבית כנה בזמן בו נאמרו, קשה לעמדתה לראות כיצד התנהגותו בזמן אמת מתיישבת עם תחושה אותנטית של כפייה. בהקשר זה הפנתה המאשימה לחוות דעתו של המומחה מטעם גרינפלד, פרופ' ולסקי אשר קבע כי מסקנתו מתבססת על יישום קריטריונים להפרעת אישיות ב-DSM. אלא, שהמאשימה טוענת כי הפרעה נפשית זו מאופיינת בדפוס התנהלות המתחיל בהתבגרות המוקדמת, הסוטה מהנורמה ופוגעת משמעותית בתפקוד בכל תחומי החיים (ת/171). לעמדת המאשימה, כל הקריטריונים המאפיינים התנהגות זו – מעלים כי גרינפלד לא סבל מהפרעה זו, וממילא לא נבחנו מרביתם (פסקה 115 לסיכומי המאשימה).