93. בהקשר הזה, פנו הנאשמים ועמדו על מספר סוגיות קונקרטיות לגביהן עתרה המאשימה להטיל אחריות על הנאשמים במנותק מחומר הראיות:
א. המאשימה ביקשה להטיל אחריות על בן דוד למכלול הפעילות, וזאת על אף שהמאשימה לא הוכיחה כי בן דוד היה העבריין העיקרי, לא ביססה טעם של ממש לייחס לו את פעילותם של הסוחרים האחרים כמבצע בצוותא, ולא הוכיחה מעורבות שלו בפעילות האמיתית – תרמיתית ובמה שהיא מכנה "עבירות הנעה בתרמית". הנאשמים גם חוזרים ומדגישים, כי נטל ההוכחה הוא על המאשימה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, את ההצדקה לייחוס פעולותיהם של יתר הסוחרים לבן דוד – ולא להיפך. דרך הילוך זו של המאשימה, אשר ניסתה להראות כי בן דוד היה מודע לפעילות של האחרים (פסקה 86 לסיכומי הנאשמים 1 ו-5) ממחישה את אי עמידתה בחובה הזו. זאת ועוד, לסוחרים היה שיקול דעת מלא ועצמאי בניהול חשבונותיהם, קיבלו החלטות עצמאיות ביחס למניות בהן סחרו, ולא פעלו כמקשה אחת (נ/53, פסקאות 61-62), ודברים אלה עלו גם מחקירתו הנגדית של מופקדי (פ/3.5.2018, עמ' 1154).
ב. לעניין זה, ציינו הנאשמים כי המאשימה ניסתה לתקוף את חוות דעתו של ד"ר מופקדי על בסיס ניתוחה שלה, וזאת על אף שלא ניתן להסתמך על ניתוח המאשימה בעניינים
--- סוף עמוד 27 ---
שבמומחיות (ובהקשר הזה, הפנו הנאשמים לבקשתם למחיקת ראיות (נספחים ב'-ד' לסיכומי הנאשמים 1 ו-5). הנאשמים טוענים כי ממילא אין בטענות המאשימה כדי לפגוע במסקנתו הכוללת של ד"ר מופקדי, התומכת גם בעדויות הסוחרים כולם, על שיקול הדעת העצמאי של הסוחרים ואי פעולה כמקשה אחת, גם בהקשר של הפעילות התרמיתית.
ג. נימוק נוסף שנועד לבסס את טענת המאשימה שיש להטיל אחריות על בן דוד בגין פועלם של כלל הסוחרים הוא קיומו של מערך הפיקוח. לטענת הנאשמים, אין בו כדי להוכיח את טענות המאשימה: (1) באשר לדו"ח ניהול הסיכונים, הוא שיקף את הפוזיציות של הסוחרים ולא ניתן ללמוד ממנו על הפעולות שבוצעו. כמו כן, הדו"ח האמור נשלח גם לעד המדינה, ועל כן טוענים הנאשמים כי המאשימה לא הראתה טעם מדוע יש לייחס לבן דוד מידת אחריות גבוהה יותר משל עד המדינה בגין דו"ח זה (פ/5.12.2017 עמ' 821). (2) באשר לדו"ח הרווח וההפסד, מדובר במעקב לגיטימי שמבוצע על ידי כל מנהל בתחום העסקי, וגם כאן עד המדינה קיבל את הדוחות הללו לאחר מינויו לראש דסק הסוחרים והוא זה שהיה מעביר אותם לבן דוד (3) בנוגע לאפשרות שניתנה לבן דוד להיכנס למחשבי הסוחרים – לא הוכח כי נעשה שימוש באפשרות זו בפועל, ואין ביכולת התיאורטית להשליך על אחריותו לביצועי אחרים, וממילא – גם יכולת זו הייתה נתונה לעד המדינה.