99. בסיכומו של דבר, ד"ר מופקדי מצא כי 401 עסקאות שבוצעו בכלל חשבונות אר ג'י אר ובכלל שלבי המסחר, נראות כעסקאות שנועדו להשפיע על השער, מתוכן בוצעו 288 עסקאות בחשבונו של בן דוד – סך המהווה מחצית ממספר העסקאות המתואמות שיוחס לו בכתב האישום המתוקן.
100. בהקשר זה הדגישו הנאשמים כי בשלב הסיכומים צירפה המאשימה רשימת עסקאות חדשה, של 586 עסקאות מתואמות ועצמיות – וזאת לאחר שנקטה בגישה עקרונית, גם אם זו התבססה על קריטריונים שונים במעט, שכללו למשל ייחוס עסקאות קטנות יותר בקריטריון של גודל העסקה, וכן הרחבת טווח הזמן בין הפקודות, שעמד לגישת מופקדי על 10 שניות ואילו לגישת המאשימה עמד על עד 30 שניות בין ההוראות. לשיטת הנאשמים, לשינוי זה ישנן משמעויות דרמטיות במישור נטל ההוכחה, מישור הזכות להליך הוגן והיכולת להתגונן, ומישור המחלוקת העומדות להכרעה בפני בית המשפט:
א. במישור נטל ההוכחה – מדובר למעשה בהודאת המאשימה כי לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת 844 עסקאות שייחסה ברשימה שצורפה לכתב האישום המתוקן (ת/103), ואף לא הוכיחה את הקריטריונים שעל בסיסם גישה את הרשימה החדשה לה היא טוענת בסיכומיה, וזאת למרות שקריטריונים מהותיים הם עניין שבמומחיות והדרך להוכחתם היא באמצעות מומחה כלכלי. יתר על כן, גם אם המאשימה השתכנעה בצורך בקריטריונים מהותיים רק לאחר עדות מופקדי, עדיין היה ביכולתה להביא עדות מומחה כלכלי כעדות הזמה. המאשימה בחרה לא לעשות כן, והעדיפה להציג רק בשלב הסיכומים ניתוחים ועיבודים שערכה בעצמה, ללא ביסוס בעדות מומחה.
--- סוף עמוד 29 ---
ב. במישור הזכות להליך הוגן והיכולת להתגונן – אפיון ובחינה של אילו מבין העסקאות הן עסקאות מתואמות, על ידי שימוש בקריטריונים שונים וחדשים בשלב הסיכומים, לא מאפשר להגנה יכולת להתמודד ולהתנגד לאותה דרך "מיון" לגופם של דברים – שכן מדובר בטענות חדשות לגמרי. במצב דברים זה מומחה המאשימה כלל לא התייחס לקריטריונים שהועלו על ידי המאשימה בסיכומיה. מסיבה זו – טוענים הנאשמים כי הרשימה החדשה שבנספח 1 לסיכומי המאשימה היא רשימה מקלה, אך לטעמם עצם הגשתה בשלב זה פוגע בזכויות הנאשמים וביכולתם להתגונן.
ג. במישור המחלוקות העומדות להכרעה בפני בית המשפט – הנאשמים מציינים כי בשלב הסיכומים המאשימה זנחה את הקו שבו נקטה לאורך ההליך, עת טענה כי הוחלט על ידי המאשימה עצמה, מתוך גישה זהירה, לסווג את העסקאות בהתאם לפרמטרים החדשים שהציגה. הנאשמים גורסים כי שימוש בביטוי זה הוא אירוני נוכח הגישה המרחיבה מאד בה נקטה המאשימה לאורך הדרך, וכי המסקנה היא שמספר העסקאות המנופח שהוצג על ידי המאשימה לא הוכח ואף נסתר במסגרת חוות דעת מופקדי. אם כן, לשיטת הנאשמים, המאשימה הפכה עצמה למומחה כלכלי וגיבשה קריטריונים חדשים ביחס לשאלה אילו עסקאות הן מתואמות ואילו לא – קריטריונים שלא רק שלא זכו לביסוס בחוות דעת מומחה אלא עומדים בסתירה חזיתית לטענות המאשימה לאורך ההליך כולו – וזאת נוכח העובדה כי המחלוקת בין המאשימה לנאשמים אינה על עצם ביצוע העסקאות אלא על היקפן.