וע"ע בפס"ד ביה"ד באר שבע תיק 1086123/1:
"הבעל חזר שוב ושוב על כך שאין תקווה לנישואין אלו. הצדדים נשואים שניהם בזיווג שני, שעליו נאמר "אם שנא שלח". הדברים עתיקים. נציין כאן
--- סוף עמוד 119 ---
לשו"ת תעלומות לב (חלק ב אבן העזר הלכות גטין סימן א, מדף לד ע"ב בדפי הספר ואילך) שכתב שאסור לגרש את אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערוות דבר, ורק בזיווג שני – אם שנאה ישלחנה. זהו ביאור סוגיית הגמרא (גטין דף צ ע"א-ע"ב) והרמב"ם (הלכות גירושין פרק י הלכה כא), וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט סעיף ד), וכך דעת רוב הפוסקים. עוד הביא דברי הכנסת הגדולה (אבן העזר סימן קיט הגהות הטור אות ד) בשם הרא"ם שאפילו מאוסה בעיניו אסור לגרשה בזיווג ראשון, והוכיח כדברי הרא"ם מדברי מר"ן (אבן העזר סימן קיט סעיף ד) שבזיווג שני אם שנאה ישלחנה, ומשמע שבזיווג ראשון גם בשנאה לא ישלחנה. ואף אם שנאה מחמת שמצא אחרת נאה הימנה – שנאת חינם היא זו ואין ראוי לו לבעלה לשלחה, כי היא לא פשעה נגדו ולא עשתה דבר שיגרום שנאתה. מסברת עצמו היה נראה לבעל תעלומות לב שבמאוסה בעיניו יכול לשלחה, ושוב צידד בדעת מר"ן שאף בשנואה עליו אסור לשלחה בזיווג ראשון. לפי שיטתו לעיל עולה שגם אין לבית דין להזדקק לסדר גט זה. דבריו מיוסדים על תשובת הרשב"ש (סימן תיא) ושו"ת יכין ובועז (סימן קכח) שהביא בתוך דבריו, וכן על שו"ת הריב"ש (סימן צט) ושו"ת רדב"ז (חלק א סימן שכז) שקדמו לו (עי' במאמרו של הגר"א שרמן שליט"א שנדפס בשורת הדין כרך י עמ' קכה שציין מקורות אלו), שבמגרש אשתו ראשונה שלא כדין אין בית דין נזקקים להם. כל זה בזיווג ראשון. בנדון דידן, מדובר בזיווג שני שעליו נאמר שאם שנאה ישלחנה, ובאופן שמאוסה עליו בטענה מבוררת – פשיטא שמותר לו לשלחה.
יעויין עוד בשו"ת שמחה לאי"ש (לראש"ל הישא ברכה, אבן העזר סימן כז) ובספר ברית אבות למהר"א קוריאט (סימן קיט) וראה עוד פס"ד ביה"ד אשדוד בתיק 14893/3.
בנדון זה, המדובר בנישואין שניים, כאשר הצדדים חיים בפירוד זמן רב עד כדי שהבעל הביע רגשי שנאה ומאיסות כלפי אשתו לנוכח כל טענותיו באשר לדידו היא בבחינת 'הקדיחה תבשילו', מכל טענותיו המפורטות לעיל בהרחבה, הרי שמצד ההלכה הבסיסית מותר לו לגרש את אשתו.
משכך, אין על ביה"ד מצוה או חובה לצוות עליו לחזור לשלום בית וראה פס"ד ביה"ד הגדול בתיק 4796-64-1 דעת הרה"ג אלגרבלי שליט"א דפירוד ממושך הוי דבר אפי' בזיווג ראשון ויע"ש דעת החולקים ואכמ"ל.