"ואיך שיהיה, אחר שהב"י ז"ל דקי"ל כוותיה ביאר דבריו בספרו הארוך ביתו הנאמן דבעינן דבר, והב"ח והפרישה והט"ז והגר"א סוברים כוותיה, וגם הח"מ לחד פירושא, פשיטא דלא שבקינן כל דבריהם מקמי פי' הב"ש ז"ל אחר המחילה מכבוד תורתו זלה"ה, וכ"כ הראשונים נ"ן דהכי קי"ל לפסוק כמרן ז"ל בין במה שכתב בשו"ע בין במ"ש בב"י, עי' אש"ל ובק"ש בהרבה מקומות בזה, וכן מוכח מדברי הרה"ג כמוהר"ר ר"ב זלה"ה הובאו דבריו בס' לב מבין חאה"ע סי' קט"ז שכתב וז"ל: "באופן שאין פקפוק בדבר לדעת בעלי הש"ע שע"פ דנין אבו"ר שכל המגרש לאיזה סיבה שיראה לב"ד דבלא"ה א"א להסכים על הגירושין וכו' " ע"כ, ולא חילק בין זיווג א' לשני" ע"ש.
וכן בסי' קכג (ד"ה וכן) שם ביאר שנחלקו ב"ש וב"ה בין בזיווג ראשון בן בשני כתב בזה"ל:
"ומה שסיים ואין למהר לשלח אשתו ראשונה, ר"ל דאע"פ שמצא בה דבר שהקדיחה וכו' אין ראוי למהר לשלחה, לא כן אם מצא בה ערוה, דאדרבא מצוה לשלחה, אבל שניה "אם שנאה ישלחנה", ר"ל אם שנאה מחמת מעשה שפשעה נגדו וכמ"ש הב"י והב"ח והפרישה – "ישלחנה" תיכף ויכול למהר דאין מזבח מוריד עליו דמעות עש"ב בסק"ב וסק"ג, וזהו מ"ש בש"ס ול"פ הא בזיווג א' הא בזיווג ב', ר"ל דמה שאמרו שנאוי המשלח הוא בזיווג א' שאין ראוי למהר לשלח אשתו א' משום דבר לבד משום דהמזבח מוריד עליו דמעות, אבל אשתו ב' כי שנא שלח ותיכף שפשעה נגדו ושנא אותה ישלחנה.
ולפי זה יצא לנו דבזיווג ב' עצמו בעינן או ערוה או דבר אבל בלא"ה לא יוכל לגרש, והחילוק שביניהם הוא אם ימהר לגרש או לאו, דבזיווג א' אל ימהר משום דהמזבח מוריד, ובזה פליג עליו הב"ש וס"ל דבזיווג ב' אם שנא אותה גם בלא פשעה נגדו יכול לגרש. והעיקר לדידן כדברי הב"י ז"ל.
עלה בידינו להלכה דבין בזיווג א' בין בזיווג ב' יכול לגרש משום דבר רק שבזיווג א' אין למהר.
וראה להפר"ח שכתב דמה שהצריך ערות דבר זה בזיווג ראשון, דבזיווג ראשון רק בגלל ערות דבר גם לב"ה, וב"ה שאמרו דגם הקדיחה תבשילו זה בזיווג שני, אלא דבזיווג שני כתב הפר"ח דקי"ל בזה כר"ע שגם מפני שמצא נאה הימנה ולא רק ששנאה כשהקדיחה תבשילו, וכבר הבאנו מ"ש הב"י דמחמת שמצא נאה הימנה אין לשנאתה א"כ דוקא בהקדיחה תבשילו גם בזיווג שני ולא בגלל שמצא נאה הימנה, וגם בספר גט פשוט כתב לבאר בהך גוונא.
העולה לדעת הבית יוסף כי גם בזיווג שני שהדין הוא אם 'שנא שלח' הוא דוקא כשיש סיבה לשנאה ואז אין ציווי שלא למהר הגירושין.