--- סוף עמוד 124 ---
חרם דרבינו גרשום שלא לגרש בעל כורחה שונה בתכלית מהתקנה שלא לישא ב' נשים והיא אף חמורה יותר, וזה לשונו שם:
"יען ראיתי דין זה לא נתברר על בוריו בשום מקום ושנאתי הדיוקים וגיבובי דברים ואורך שלא לצורך על כן אומר בקיצור אחר עיוני בשורש הדברים ובדברי הב"ח בתשובה (סימן כ"ה) שבא להשוות דברי תשובת מהרש"ל (סימן ס"ה) עם דינו של הרמ"א (אבן העזר סימן א') וגם דברי מהרמ"פ (סימן נ"ג) אשר רמז עליו חלקת מחוקק (סימן קי"ט סק"ז), וממוצא הדברים למדתי כי הנה רבינו גרשום מאור הגולה תיקן ב' תקנות, האחת - שלא לגרש בעל כורחה והיא סייג לתורה כיון שרבו פרוצים שזלזלו בבנות ישראל ההגונות בערב היא באה ובבוקר היא שבה. על כן החמיר בחרם זה לא קבע לו זמן ולא מקום ונתפשט בכל ישראל ולא התנה להתירו על ידי ק' רבנים."
וגם בסברא זו האריך הגר"ע יוסף בתשובה הנ"ל וז"ל:
"כבר כתב הגאון הראש"ל בס' פרי האדמה ח"ד (דף י רע"ג) שלגרש בעל כרחה קל יותר מלישא אשה אחרת עליה, ולכן בנ"ד יש להתיר לגרשה בעל כרחה. ע"ש. והן אמת דמאי דפשיטא ליה להרב פרי האדמה שלגרש בעל כרחה יותר קל מלישא אשה אחרת עליה, לאו מילתא פסיקתא היא, ותליא באשלי רברבי, כי עינינו הרואות להגאון הנודע ביהודה קמא (חאה"ע סי' עז) שכתב, שהחרם של גירושין בעל כרחה חמיר טפי מהחרם שלא לישא שתי נשים. וכן כתב החתם סופר (חלק חו"מ סי' רג) בד"ה לכן, וכ"כ עוד החת"ס בליקוטיו (ס"ס ע) שחרם בעל כרחה חמיר טפי מלישא שתי נשים, שנתפשט בכל מקום ובכל זמן, משא"כ לישא שתי נשים דקיל טפי. ע"ש. וכ"כ המהר"ם שיק (חאה"ע סי' ד'). ועוד. ולעומתם מצינו להגאון מצאנז בשו"ת דברי חיים ח"א (חאה"ע סי' ד') שכתב, שבאמת ליתן גט בעל כרחה קיל מאיסור שתי נשים, שכן כתבו גדולי אחרונים בשם מהר"ם פדואה, כי המה ראו וידעו היטב תקנת הגאון יותר מאתנו, ודלא כהנודע ביהודה שכתב להיפך. ע"ש. גם בשו"ת ישועות מלכו (חאה"ע סי' ב') כתב, שאף שהחת"ס נמשך אחר הנוב"י בזה, שחרם בע"כ חמיר טפי מלישא שתי נשים, אולם הדבר פלא שנעלמה משני הגדולים האלה תשובת מהר"ם (דפוס פראג המתחלת צץ המטה ופרח הזדון), שמבואר שם שהחרם שלא לגרש בעל כרחה הוא קל יותר מלישא שתי נשים, שלישא שתי נשים צריך מאה רבנים משלש ארצות, ולגרש בע"כ די בשלש קהלות, וזוהי זרות מופלאה על שני מחברים מפורסמים שלא שמו עיניהם לראות בגוף התקנה אשר נדפסה גם בכל בו ובתשובת מהר"ם מינץ. גם מ"ש הנוב"י שאף שהתקנה שלא לישא שתי נשים לפ"ד מרן המחבר אינה אלא עד סוף האלף החמישי, אבל שלא לגרש בע"כ היא בכל המדינות וללא הגבלת זמן, הנה בתשובת בית יוסף אה"ע מבואר להיפך, ובודאי שלא ראה הנוב"י תשובה זו, שאילו ראה אותה היה מזכירה, שהרי רבינו הב"י רבן של ישראל הוא. עכת"ד. והניף ידו שנית (בחאה"ע סי' ו'). ע"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת זכר שמחה (סי' קע אות ב'). ע"ש. ומ"ש בשו"ת שם משמעון פולק (חאה"ע סי' א' דקכ"ג ע"א), שאף שהסברא היא שלישא אשה שניה חמירא מגירושין בע"כ, שהרי אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה (מגילה יג סע"א), והיא קנאה תמידית, ובמדרש רבה (ס"פ וילך), אמרו, מאה מיתות ולא קנאה אחת, ושלמה מפרשה, כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. ומ"מ מצד הדין עדיף טפי להתיר לישא אשה על אשתו מלהתיר לגרשה בעל כרחה, וכמ"ש הנוב"י והחת"ס, ומשום שיש לאיסור זה עיקר מה"ת, (כמ"ש הרב המגיה במשנה למלך פ"י מהל' גירושין הכ"א) וכו'. ע"ש. וגם הוא לא ראה דברי מהר"ם והכל בו והר"מ מינץ הנ"ל. ואכמ"ל. (ומכאן תשובה גם למ"ש בשו"ת יד אלעזר סי' קכז סוף ד"ה הנה. ע"ש). ומעתה צדקו דברי הרב פרי האדמה הנ"ל. וע"ע להגאון רבי יונה נבון בגט מקושר (סי' קיט ס"ק כב) שכתב, דמרן פשיט"ל שגם התקנה שלא לגרשה בע"כ, לא גזר רגמ"ה אלא עד סוף האלף החמישי, כתקנת שלא לישא שתי נשים, ולכן לא הזכיר איסור זה כלל. ולדידן שקבלנו הוראות מרן יכול לגרשה בע"כ, ובשאר מקומות טוב לחוש למ"ש הר"ן לפייסה שתקבל הגט מרצונה, ועכ"פ אם לא נתפייסה, לדידן שקבלנו הוראות מרן יכול לגרשה בע"כ. עכת"ד. ע"ש."