אמנם באשר לכפיית גט על הבעל אומר כאן מפורשות שכיון שהדבר שנוי במחלוקת גדולה כאמור, ולענ"ד וכמו שכבר הערתי אף לא אחד התבסס על דברי הגר"ח פלאג'י גרידא בכפיית גט, הרי שבזה לא נאמר את הדברים ולא נעשה שימוש באופן זה, אבל בנידוננו ניתן לעשות שימוש משכיל בדבריו אלו שכן אמנם אין האשה נמצאת בפנינו אבל נראה שכיון הזוג דנן פרוד מזה שנתיים וחצי הרי אף אם היתה האשה עומדת בפנינו ואומרת שהיא רוצה לחזור לבעלה הרי שודאי וודאי בית הדין לא יתן מקום לטענה זו וזאת מכח האומדנא שהניח לנו הגר"ח פלאג'י, כל שכן שהאשה עצמה אמרה שגם היא רוצה להתגרש, ועוד שהבעל עצמו כבר נמצא בקשר זוגי אחר ופנה לאפיקים אחרים. ואמנם נעיר על זה שאין דעת בית הדין נוחה ממציאות זו שהבעל שעודנו נשוי על פי ההלכה הולך וקושר קשר עם אשה אחרת, אבל באשר זו המציאות לא ניתן להתעלם מזה ועל כן ברור איפוא שמציאות הנישואין הזאת חייבת להסתיים בגט ויפה שעה אחת קודם.
עוד יש להעיר שמסגרת זו שאנחנו מכניסים את דבריו אלו של הגר"ח אינן נוגדות שום מציאות הלכתית, שכן אין המדובר בזווג ראשון ואין חדר"ג וכמו שהארכנו לעיל והמדובר הוא בחיוב גט על עוד יש להעיר שמסגרת זו שאנחנו מכניסים את דבריו אלו של הגר"ח אינן נוגדות שום מציאות האשה, אמנם נכון שיש כאן אופן של חיוב בניגוד לרצונה של האשה אבל כאמור בית הדין לא יכול לתת להתנגדות זו לצאת לפועל, מבלי שום סיבה מניחה את הדעת.
לענ"ד דברים הללו של הגר"ח יוצאים מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה קעו), שם הרמב"ם במילותיו המופלאות מגדיר בקצרה את תפקיד בית הדין, וז"ל:
"והמצוה הקע"ו היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש."
מצינו מדברי הרמב"ם שבית הדין צריך להחזיר את הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ואין בית הדין חיצוני למציאות זו המעוותת, ולא יכול בית הדין לראות מציאות זו ולא להתנגד לה ולעשות הכל על מנת שזו תיפסק.
--- סוף עמוד 134 ---
יסוד זה שעל בית הדין לעשות הכל כדי למנוע מציאות כזו ובית הדין נהפך היות בעל דבר לענ"ד ניתן למצוא בדברי הלבוש (אבן העזר סימן קלד), וז"ל:
"ואף על פי שאין כופין עכשיו שום איש לגרש את אשתו, היינו שאין מטילין עליו חרם שיגרשה, אבל אם רואים ב"ד לפי ראות עיניהם שיש תקנת האשה בדבר, כגון שטוענת מאיס עלי וכה"ג שיראה להם שאין זיווגם עולה יפה, ואף על פי שאין האיש מאותם שכופין להוציא, מכל מקום יכולין הב"ד להטיל חרם ביניהם על כל איש ואשה לגזור באלה חמורה שלא יהיו רשאים לדבר עמו ולישא וליתן עמו ולהרויחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחוליו וחומרות אחרות כפי רצונם, על כל אדם, אם לא יגרש אותו האיש ויתיר את אשתו בגט כשר, שבזה אין כפייה עליו, שאם ירצה לא יגרש וילך למקום אחר במקום אשר לא יבדלו ממנו, והוא לא ילקה בגופו מתוך נידוי זה, ואין עליו שום עונש, כי אין החרם חל עליו אלא עלינו אם לא נתפרד מעליו ואין כאן גט מעושה, גם זה עיין ברי"ק שורש ק"כ."