"אולם יש לומר דגם להרמב"ם אין צורך דוקא שתאמר הלשון מאיס עלי, אלא כל שמוכח מתוך דבריה שאינה רוצה בו בשום פנים ויש אמתלה לדבריה שלא משום שנתנה עיניה באחר או בממון הוא שאומרת כן, אלא שבאמת ובתמים היא ממאנת בו, כל זה הוא בכלל מאיס עלי, וכדעת מהר"א ששון שהבאנו. וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות אישות הנ"ל שכתב שהמורדת היא אינה רוצה וכו', ולכאורה הוי ליה למימר בפשטות שהמורדת אומרת מאיס עלי, מה שאין כן בנידון דידיה, ומשמע שכל שאינה רוצה בו כופין אותו לגרש."
וכן משמע בכנסת הגדולה (דף ק' ע"ב בהגהת הטור ס"ק ל"ה- ל"ז) שכתב כן גבי אישה הטוענת על בעלה שאינה יכולה לסבול חוליו ושטותו דלא הוי מורדת, עיין שם.
ויעויין עוד באוצר הפוסקים כרך כ' (עמ' 206 אות ד') שהאריכו בזה וכן נוהגין לדינא.
סוף דבר. מעבר לאמור שטענת האישה לשלום בית אינה כנה כלל, לאור הדברים שהעלנו יש לחייב את האישה בנידוננו לקבל גט מיד בעלה לנוכח הטענות הקשות כנגדה שהעלה בפנינו, שיש בהם כדי להמאיסה בפניו והוי כטענת 'מאיסא עלי' ב'אמתלא ברורה' וכפי שהתרשם בית הדין במהלך הדיונים. עכ"ל.
בנידוננו בני הזוג פרודים הלכה למעשה כבר מינואר 2015.
קיימת הודאת בע"ד על דחיה והיעדר יחסי אישות זמן רב .
גם בפעמים המעטות והספורות שקויימו יחסי אישות בשנים 2014-2016 היו בעיות. הבעל הביע רגשות שנאה כעס ותסכול כלפי רעייתו. (אני פוחד ממנה, מקללת , מאיימת כל הזמן, עשתה הכל להפריד אותי ממשפחתי, ביקשה שלום בית רק בשביל להישאר בדירה שלי, אני רוצה שלא תתקרב אלי יותר, זרקה את משפחתי מהבית, היא חושבת שאני לא יהודי, משקרת עלי במשטרה).
גם האישה מביעה כיום רגשי סלידה וכעס כלפי הבעל ואינה חפצה בו כלל ועיקר. (נתן לי מכות, שלח לי סטירה, כשאני שומעת את האופנוע כולי רועדת, מכה שלו על הקיר במשרד, זרק אותי מהכסא, כל הזמן אומר לי אני יהרוג אותך, אני ישים אותך מתחת האדמה , מקלל את אבא שלי ואת אמא שלי, משתכר בשבתות, זרק אותי על הריצפה , זרק עלי את התמונה של אבא שלי ועוד ועוד).
--- סוף עמוד 145 ---
די להאזין לביטויים הקשים בהם נקט הבעל ביחס לאישה נחש, קרציה,סרטן, קריזיונרית, רעה, שקרנית ועוד כמו גם לקללות (שאין הכבוד לפורטן) ולביטויים הקשים שהשמיעה האישה כנגד הבעל זבל, שיכור, עצבני... כדי לעמוד על גודל המאיסות המשתקפת.
בית הדין רואה בתמונת המצב המפורטת לעיל - הכוללת מערכת יחסים עכורה המלווה במניעות בחיי אישות, ברגשי כעס וזעמים, באלימות מילולית ופיזית, קללות ואיומים וכדומה - רגליים לדבר למאיסות הדדית וניכר שהעילות שהוזכרו בתביעת הבעל מוצדקות שהרי לא ייתכן לנהל חיים משותפים באווירה שכזו, הן לגרסת האישה והן לגרסת הבעל. הרגשות הנ"ל וחוסר האמון המובהק הקיים ביניהם מעידים כאלף עדים כי חיי הנישואין הגיעו אל קיצם.