4. באשר לטיעון בדבר קללות האישה, טוענת האישה כי לא ניתן לחייב אישה בגירושין עקב קללות שקיללה בתגובה להתעמרותו של הבעל ויחסו כלפיה. לאישה עומדת חזקת כשרות ועל הבעל להוכיח שהיא אשמה במריבות.
5. הטענה בדבר חוסר יחסי אישות איננה נכונה. הבעל סתר את עצמו, פעם אחת טען שאינו יכול לקיים יחסים, פעם טען שלא קיים. הצדדים קיימו יחסים גם לאחר הפרידה. גם השיהוי הרב בהגשת התביעה ע"י הבעל מעיד ומהווה ראיה כי לא זו סיבת הגירושין.
6. הבעל זנה תחת אשתו, השתמש בה לשם הפקת תועלת עסקית – כלכלית, לאחר מכן בעט בה ומבקש לגרשה.
ב. לחייב את הבעל בתשלום מלוא כתובתה של האישה, מהטעמים המפורטים להלן:
1. מחמת כל הנימוקים בנטען לעיל לדחיית תביעת הבעל לגירושין.
אף אם נעמיד את כל הנ"ל בספק, האישה מוחזקת בכתובתה וכל עוד הבעל לא הוכיח שהוא פטור מתשלום הכתובה, הוא מחוייב ועומד.
2. בהתייחס לטיעון בדבר היות הכתובה 'כתובה מוגזמת' – טוענת האישה כי התחייבות הבעל בעת החופה, הינה התחייבות גמורה. בנוסף, לאדם במעמדו וביכולתו של הבעל בעת החופה, סכום הכתובה הינו ריאלי, לא מדובר בטעות. למצער, ככל שבית הדין סבור כי הכתובה מוגזמת יש להעמיד את הכתובה על סכום סביר כפי הנהוג בבתי הדין.
זאת ועוד, לדברי הבעל כבר בעת הנישואין הוא ידע את אופייה של האישה, והרי סבר וקיבל שאם יהיו גירושין, כאשר צפה עוד מתחילה, הרי שהוא מסכים ומקבל על עצמו להתחייב בסך של מיליון ש"ח.
ג. יש להורות על חיובו של הבעל, מעבר לכתובה, גם תשלום של פיצויי גירושין וזאת מהטעמים המפורטים להלן:
1. על פי הפסיקה העניפה הקיימת בבתי הדין הרבניים, כאשר אין עילת גירושין מחייבים את הבעל בפיצויי גירושין על מנת שהאישה תסכים לקבל את גיטה.
2. הבעל עצמו הציע לפצות את האישה לאחר פתיחת הליך הגירושין.
ד. יש להורות על חיובו של הבעל בתשלום מזונות אישה בהתאם לרמת החיים לה הורגלה טרם הפירוד וזאת מהטעמים המפורטים להלן:
--- סוף עמוד 86 ---
1. הוכח, כי האישה לא מרדה בבעלה, ושהיא איננה אשמה בפירוד. על כן יש לחייב את הבעל במזונותיה עד מתן הגט.
2. הוכח, כי המשכורת הפיקטיבית אותה קיבלה האישה ממשרד התיווך של הבעל על סך של 4,000 ש"ח לא שיקף את עבודתה. הוכח כי סך זה לא הועבר לה כמשכורת כאשר בפועל הבעל העביר לה כספים לצורך המחיה השוטפת ברמת חיים מופלגת כראוי לאיש אמיד כמותו.
3. הבעל פיטר את האישה ומאז היא אינה עובדת ואינה משתכרת כלל.