ה. יש לפסוק כי להסכם הממון הנטען -אין כל תוקף משפטי מהטעמים המפורטים להלן:
1. הסכם הממון זוייף. האישה מעולם לא חתמה על הסכם ממון.
2. בתאריך , נשוא ההסכם, 27.10.2007 הצדדים כלל לא שהו באשדוד אלא באילת.
3. בהסכם לא נכתב התאריך הספציפי של הנישואין למרות שהם התקיימו אך שלשה ימים לאחר חתימתו.
4. קיימת חברות קרובה בין הבעל לבין הנוטריון עו"ד א. ח., אשר אישר את הסכם הממון ואשר איננה מוסיפה למהימנותו של הבעל.
5. האישה לא הבינה בשנת 2007 את שפת העברית. ההסכם צורף לאישה ע"י עו"ד ח., בעת הליכי הגירושין, ללא תרגום. התרגום המצוי אצל עו"ד ח. לא חתום. הבעל הודה שהתרגום נעשה בעל פה, מה שמלמד על כך שהתרגום מזוייף.
6. גם לו ביה"ד יסבור שיש להכיר בתוקפו של ההסכם הלא מאומת והלא מתורגם, הרי שמכוח עיקרון תום הלב-במקרה דנן שהצדדים פעלו שלא כפי ההסכם, שעה שהאישה עבדה במשרד התיווך של הבעל, אשר הוחרג לכאורה מהנכסים המשותפים בהסכם ממון, ללא קבלת תמורה הוגנת לשעות הרבות בהן היא עבדה, כך שניתן להציג את ההסכם, כהסכם למראית עין בלבד.
דיון והכרעה:
בדבר תביעת הגירושין של הבעל, ברור כי לאור החומר שבפנינו יש להורות לצדדים להתגרש זה מזו וזאת מפני שהצדדים כיום בודאי שאינם חפצים זב"ז וכדברי רבינו ירוחם הנודעים.
כל הדין ודברים שהתקיים בבית הדין בין הצדדים במשך השנים היה אך ורק בנושאים הממוניים, האישה מבקשת לקבל קורת גג מהבעל ובשלב ראשון היא גם לא הסתפקה בהצעת בית הדין בקבלת דמי הכתובה בסך של מליון ש"ח פלוס סכום חודשי כשלעומתה הבעל טען כי לא מגיע לאשה כלל דמי כתובתה (לאחר מכן הבעל לא הסכים כלל להצעה זו).
יצויין, כי הצדדים שיקרו הרבה במהלך הדיונים, שניהם נתפסו בשקרים ברורים.
ביה"ד עיין בחומר שבתיק ועל פיו העלה כדלהלן כי -
האישה אינה מעוניינת כיום בשלום בית ויש בסיס איתן לומר כי ממועד הפירוד האישה לא היתה חפיצה בשלום בית.
--- סוף עמוד 87 ---
האישה לא פנתה אף פעם בפני ביה"ד אל בעלה בבקשה אמיתית וכנה שיחזור אליה.
למרות התנגדותה של האישה לקבל את גיטה, היא איננה מבקשת שלום בית, שלוש שנות פירוד עברו ללא בקשה משמעותית - אם בכלל - לשלום בית מצידה של האישה. כעת גם לדברי האישה היא מבינה כי הנישואין גוועו, אין סיכוי לחזרה לשלום בית. היא גם לא מבקשת מבית הדין לסייע לה להחזיר את בעלה לשלום בית, כל בקשתה היא קבלת פיצוי הולם לגירושין כפי המגיע לה לשיטתה.