אולם לאחר שיקול דעת נראה כי בית בו הצדדים כבר אינם גרים יחד הרבה שנים אינו בית שלם ועל הצדדים היה מוטל לעשות ככל הניתן שלום בית ולו האישה אכן היתה רוצה את הבעל היא היתה עושה מאמצים גדולים להשיבו אל חיקה, ואף שהבעל כבר הלך עם אחרות לאור מעמדו האישי וגילו יש ספק רב אם לבגידה היתה משקל באי חזרתו של הבעל לשלום בית וזאת כמובן בגלל שהבגידה נעשתה לאחר הפרידה.
אף שבהמשך התקיימו שיחות באמצעות עו"ד א. ח. בנוגע לשלום בית מכל מקום, אלו היו שיחות גרידא וקשה לדעת כמה עז היה חפצם של הצדדים לשוב זל"ז.
ונראה כי האישה סבורה שהסכם הממון זויף, ועל כן מגיעות לה זכויות רבות מהעסק אשר היה בבעלותו של בעלה, אשר הינו חלק מהסכם הממון. כל הצעות ביה"ד על מנת לפייסה כדי שתסכים לקבל את גיטה, בסכומים משמעותיים, עלו בתוהו. ניכר כי עד שלא תצליח האישה לקבל מהבעל את הדירה בה היא מתגוררת כיום, או על כל פנים דירה אחרת היא לא תרפה, תאחוז בקרני הנישואין ובאי רצונה לקבל את גיטה, עד שיקוץ הבעל ויסכים לדרישותיה.
לא למותר לציין כי במהלך הדיונים ואף בתחילתם, האישה האשימה את הבעל בשתיה לשכרה, בבגידות, באלימות פיזית ומילולית, וכן נטען כי גירשה אותו מהבית, ודי בזה כדי לשמוט כל טענה של שלו"ב.
זאת ועוד, המריבות והוויכוחים הקשים שהיו בין הצדדים, רמת השיח, והטענות ההדדיות על אלימות וקללות, הפירוד הממושך והשנאה ההדדית אינן מותירות סיכוי לקיומו של שלום בית בין הצדדים ומעלות ספק רב אם היה רצון לשלום בית מצד האישה.
ועל כן דברי ב"כ האישה בסעיף 70 לסיכומים: כי "רצונה של האישה לשלום בית היה כנה ואמיתי – לכל הפחות בתחילת התהליך, עת התחילו העניינים להתגלגל בעקבות תביעת הבעל לגירושין. היא ניסתה בכל מאודה לעשות שלום בית והאמינה שניתן יהיה לשקם את הנישואין" מוטלים בספק.
התברר לביה"ד - מעל לכל ספק - כי גם לפני שהבעל רעה בשדות זרים לא היה שלום בין הצדדים.
ונצטט מדברי הגר"ש דיכובסקי מה שכתב בפסק דין בתיק מס' 10906-21-1 שם היה הנושא "סמכות בית הדין בנושאי הרכוש" בזוג שהיה נשוי בזיווג שני והיה ביניהם הסכם ממון. וז"ל:
"הגירושין. מדובר בזיווג שני, כאשר לכל צד ילדים מנישואין קודמים.... העובדה שמדובר בזיווג שני, ובילדים מנישואין קודמים, מסבירה היטב את הצורך בהסכם קדם נישואין. זיווג שני אינו דף חלק. קיים חשש רציני לפירוק הנישואין - כידוע, חלק לא קטן של נישואין אלו אינו מחזיק מעמד. בנוסף, לכל אחד מן הצדדים יש הסטוריה משפחתית משלו, וכאשר יש לו ילדים בוגרים, הרי קיימת דאגה לרווחתם, וכן קיים רצון טבעי למניעת המצב המוגדר בהלכה "ואכלו זרים חילם". הילדים לא פעם מעורבים בחיי המשפחה החדשה, וכל צד בוחן את משנהו לפי התייחסותו לילדיו שלו. כמעט בכל זיווג שני, עורכים הצדדים הסכם ברור ומפורט, להבטיח את