ולאור כל הנ"ל הרי הוכח בוודאי שאין האישה מורדת בכלל לא במניעת יחסים, לא בקללות, לא בתלונות שווא במשטרה ולא באלימות. נכון הוא שבהצטרף פרטים רבים מחייהם המשותפים עולה תמונה של קונפליקט קשה ביניהם שנמשך לאורך כמעט כל חיי נישואיהם. האישה חושדת בו בבגידה ובצדק, ולכן המתח ביניהם הוא כל כך גדול עד שמגיע לדברי האישה לתגרת ידיים ולתלונות במשטרה, ואין אלו תלונות שווא כפי שהוכח לעיל, יש ביניהם פרידות ארוכות ולאחרונה הם פרודים כמעט 3 שנים, עד שכנראה הנתק ביניהם הוא גדול ולא ניתן לאיחוי.
עם כל זה יש לקבל את דברי האישה שאומרת שהיא מוכנה שיחזור ושהיא מוכנה לקבל אותו בחזרה ושהיא רוצה שלום בית באופן כן ואמיתי. מה שהאישה לא פתחה תיק של שלום בית אין בזה חסרון, מפני שהאישה מכירה את הבעל טוב והבעל קיבל החלטה ברורה להתגרש, לכן הסכים ללא שום טענות לתת לאשה את כל כתובתה בסכום של מיליון ש"ח, והאישה לא הסכימה ורצתה יותר כסף מפני שחשבה שמגיע לה יותר ואם הוא רוצה להתגרש שישלם לה, אבל אין להסיק מכך שהאישה רוצה גירושין. לאשה עדיף שבעלה יחזור הביתה ויהיה שלום בית אם אפשר, אבל זה בלתי אפשרי, כי הבעל לא רוצה, כי יש לו נשים אחרות או את הגויה כדברי האישה ועוד סיבות, לכן הסכימה האישה להתגרש, אלא שישלם לה את מלא כתובתה, זה ברור ואין בזה שום ספק.
ולכן יש לקבל את טענות האישה ולחייב את הבעל בתשלום דמי הכתובה במלואם, ואין האישה צריכה להתפשר בזה.
ובדבר הטענה שהאישה מפסידה את כתובתה על סמך דברי רבינו ירוחם המפורסמים - נראה שדברי רבינו ירוחם אינם מתאימים ואין להם שום שייכות למקרה שלנו כפי שאבאר.
רבינו ירוחם מדבר על מקרה שהאישה מורדת בבעלה תחילה ורצתה להתגרש, אלא שאינה מורדת של "בעינא ליה ומצערנא ליה", אלא מורדת שטוענת "מאיס עלי" ורוצה להתגרש מיד, שבאופן זה מפסידה את כתובתה אף בלא התראה, אלא שרבינו ירוחם מוסיף שבמקרה שגם הבעל מרד בה אח"כ ואינו רוצה בה, אין להפסידה את כל כתובתה ככל מורדת, מכיוון שגם הבעל אינו רוצה בה, אולם את תוספת הכתובה מפסידה גם במקרה כזה שהבעל אינו רוצה בה, ומה שסיים רבינו ירוחם ד"אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה", זו סברא בכל מורדת שמפסידה את תוספת כתובתה ואת המתנות שנתן לה.
--- סוף עמוד 107 ---
אם כן פשוט וברור שאין שום ראיה מדברי רבינו ירוחם למקרה שלנו, שהבעל הוא זה שתובע את הגירושין, והאישה אומרת כל הזמן שהיא אוהבת את בעלה, וגם אומרת שהיא מוכנה שבעלה יחזור הביתה ומוכנה לשלום בית, גם אם נניח למסקנה שהיא כיום אינה מאמינה בשלום בית, וכן רוצה להתגרש, רק תובעת הרבה כסף ופיצויים, אבל בוודאי שהיא לא יזמה בשום שלב שהוא את הגירושין, במקרה כזה בוודאי לא נאמר דינו של רבינו ירוחם שהפסידה תוספת כתובה.