וגם אם נניח כטענת הבעל שהאישה גרמה לסכסוך ביניהם בהתנהגותה, עד כדי שהבעל לא ירצה בה, ולכן דינה שתפסיד את כתובתה, אין לזה שום מקור מדברי רבינו ירוחם.
בנידון שלנו יש בכלל ספק מי גרם לפירוד, האם הבעל יצא מעצמו מהבית ופתח תיק גירושין, או האישה הוציאה את בעלה מהבית, וכן ספק אם האישה התלוננה במשטרה כנגד הבעל בצדק או בתלונת שווא, וכן ספק אם היא מקללת או לא מקללת, וכן כל שאר הספיקות המבוארים לעיל, ולכן יש מקום לדון האם יש מקום מספק להפסידה כתובה, שהרי מספק אין הבעל חייב בכתובה מכח שהבעל מוחזק, אך נראה פשוט שאין לומר כך, מפני שכלל זה נאמר רק במקרה שמוגדר כספק, בין אם הוא ספק בדין הנובע ממחלוקת הפוסקים וכדומה ובין אם הוא ספק במציאות הנובע מראיות סותרות וכדומה, אולם במקרה שהבעל טוען שאשתו גרמה לפירוד והיא טוענת שהבעל גרם לפירוד ואין ראיה ברורה לדבר, ברור שאין כלל ספק לפנינו, וכי יעלה על הדעת שכל בעל יוכל לטעון שאשתו זינתה או עוברת על דת וכיוצא בזה ולהפסידה את כתובתה אפילו אם האישה מכחישה, שזה ספק והוא מוחזק בכתובה, ובפרט שבנידון שלנו אין שום ספק ומאמינים לאישה שהיא כנה בכל מה שהיא טוענת, וכל הטענות שהבעל טוען כנגד אשתו אין להם שום בסיס ואין מקום לעשות פשרות בחוב הכתובה.
לגבי תשלום פיצויים שדרשה האישה בנוסף לדמי הכתובה, נראה שמעבר לכך שאין שום טעם וביסוס לתביעתה, מלבד שזה זיווג שני, ומלבד שכיום אין בתי דינים מחייבים פיצויים, הרי לפנינו הטעם פשוט כי כתובה בסך מיליון ש"ח זהו סכום לא מבוטל ובוודאי כלול בזה גם הפיצויים.
לאור האמור:
א. האישה חייבת לקבל גט מבעלה.
ב. אם ברצון הבעל לגרש את אשתו, עליו לשלם לה את כל הסכום שנקבע בכתובה, הן את עיקר הכתובה והן את תוספת הכתובה.
ג. תביעת האישה לתשלום פיצויים בנוסף לדמי הכתובה נדחית.
ד. האישה תגור בדירה עד הגט .
ה. יש לקיים את הסכם הממון ככתבו וכלשונו .
דיין ב'
אקדמות מילין,
בפנינו שני צדדים בבחינת "שני כתובים המכחישים זה את זה" כאשר בכל צעד ושעל לכל אורך הצגת המסכת העובדתית בפני ביה"ד במסגרת כתבי ביה"ד וההליכים ביניהם נחשף ביה"ד לגירסאות שונות רצופות אי דיוקים וחצאי אמיתות, לנתונים ולטיעונים סותרים כשמנגד - המו"מ בין הצדדים עובר לפתיחת ההליכים ובמהלכם כמו גם שלל ההצעות, התובנות וכל
--- סוף עמוד 108 ---
מאמצי ביה"ד להביא להבנות ולהסכמות ראויות כשלו ולא הבשילו לכלל הסכם הוגן וכולל - עד כי נדרשים אנו להכריע ולהפריד בין הדבקים בבחינת "עד שיבא הכתוב השלישי (פסק הדין) ויכריע ביניהם".