--- סוף עמוד 110 ---
יושם אל לב כי במסגרת עדותה של עו"ד ב. ש. נשמט גם הבסיס לגירסת האישה וב"כ לפיה הסכם הממון נולד בחטא ו'נתפר לפי מידותיו 'הרעות' של הבעל' רק לאחר המריבה בהכנסת ספר התורה בשנת 2012-2013, שכן זו ציינה בעדותה שהבעל רכש דירה חודשיים בלבד לאחר החתונה ורשם אותה על שמו, בלבדית. לאור העובדה שהבעל נזקק להלוואת משכנתא ולאור עובדת הרישום הבלעדי של הדירה על שם הבעל -חרף היותו נשוי - הוצג מכתב בקשה לאישור הלוואת המשכנתא שנשלח לבנק ירושלים למשכנתאות מיום 9.2.19 ואשר אליו צורף הסכם הממון משנת 2007.
ומשנפל היסוד (שהרי הוכח כי הסכם הממון היה כבר קיים עכ"פ בשנת 2009) נפל הבניין.
למעלה מן הצורך נוסיף כי לא ניתן לקבל את טענותיה העובדתיות המתחלפות והסותרות של האישה גם לגופן.
יוזכר כי בתחילה טענה כי מעולם לא חתמה על ההסכם, לאחר מכן טענה שלא חתמה קודם החתונה, לאחר מכן רמזה שמא הטעו אותה ברמאות והחתימוה על הסכם ממון במסווה של חוזה וכיו"ב.
ונבהיר .
ראשית , טענה האישה שלא היא חתמה על המסמך וכי בכלל אין זו חתימתה.
בעניין זה חזקה עלינו בדיקתה והכרעתה של המומחית הגרפולוגית גב' פנינה אריאלי שאכן זו חתימתה של האישה.
שנית, טענה האישה כי במועד החתימה, קרי 27.12.07, הייתה בכלל באילת.
לאישוש טענתה זו העידה את הגיס פ.
ב"כ הבעל ציינה לסתירה בין העדויות של האישה ושל הגיס ביחס לאופן ההתרחשות, כשמנגד טען הבעל כי בהחלט יתכן שההסכם נחתם בבוקר ואז יצאו לאילת.
אין בידינו להכריע באופן מוחלט בנידון באשר בהחלט יתכן כי הצדדים יצאו לאילת רק לאחר חתימת ההסכם, אך גם אם המציאות לא ברורה דיה וגם אם לא ניתן להוכיח באשר למועד המדוייק של החתימה - מידי ספיקא לא נפקא - והרי הסכם ממון חתום ומאושר, טרם נישואי הצדדים, כדין לפנינו והמוציא מחבירו עליו הראיה.
שלישית, טענה האישה על אי הזהות בין החתימות שלה (טענה שנדחתה ע"י הגרפולוגית, כדלעיל).
רביעית, קבלה האישה כלפי עו"ד ח. "הייתי עובדת איתו כל הזמן כי הוא רימה אותי והחתים אותי על משהו אני לא יכולה לדעת".
עו"ד ח. הביע תדהמה לנוכח הטענות הנ"ל ולנוכח כפיות הטובה של האישה, כלשונו.
לדידן לא ניתן לקבל כלל ועיקר טענה מעין זו ואין בעצם העלאת הטענה כשלעצמה לפגוע בחזקת הכשרות של העד, זאת בפרט וביתר שאת לנוכח הקשיים והסתירות העולות ממקבץ הטיעונים הנ"ל, ועל אחת כמה וכמה כל עוד לא הובאה ולו ראשית ראיה לעצם הטענה.