נוסיף ונציין כי גם אם נפלו אי אלו פגמים בהכנת ובעריכת ההסכם כגון היעדר ציון תאריך החתונה בהסכם על אף הסמיכות לחתונה, צורת/מיקום החתימה, אי חתימה על כל דף בהסכם, אופן התרגום לצרפתית, היעדר חתימה על התרגום וכו' - אין בכך להטיל דופי בהסכם עצמו, שכפי שהועד בפנינו וכפי שהוכח בעדות העדים כלעיל, נחתם ואושר כדין .
--- סוף עמוד 111 ---
יש בנותן טעם להמליץ טוב כי לנוכח שמחת חתן וכלה והטרדות הסובבות בעת הזו הופיע שר השכחה עד כי נשכח הדבר ונשתקע ויהי לאין מחמד כל עין.
נמצא כי,
הסכם הממון מיום 27.12.07 שריר ובריר, אמת ויציב , נכון וקיים.
בעניין זה נציין לסעיף 6 להסכם הממון הקובע מפורשות כי:"מוסכם במפורש בין הצדדים כי במקרה של פירוד חו"ח בין בני הזוג או פקיעת הנישואין לא יהיה בן הזוג השני זכאי לשום טובת הנאה ו/או זכות בנכסים שהיו לבן הזוג האחר ערב החלטתם להינשא".
עילות הגירושין:
בריש מילין, נדון בתביעת הבעל לחייב את האישה לקבל את גיטה ובשאלה האם יש להיעתר לדרישת האישה לקבל כתובה ופיצוי תמורת הסכמתה לקבל את גיטה.
עמדת האישה וב"כ היא כי הוכח בפני ביה"ד שאין בידי הבעל כל עילת גירושין ורק 'לאחר שנתפס בקלקלתו ונתגלתה בגידתו המתמשכת והנלוזה.. החליט לבעוט את האישה החוצה מן הנישואין בידיים ריקות על ידי הגשת תביעת גירושין קלושה ונעדרת עילה תוך נסיונות לתלות את קולר אשם בפירוד על צוארה של האישה..', 'הבעל בחוסר תום לב... ניצל את כוחו, שליטתו ומעמדו, הנהיג בעריצות את כל המערכת הכלכלית של הצדדים, שאב עד תום את כל מקורותיה הכספיים והאחרים של האישה, הוביל אותה להעצמת נכסיו מכל סוג וכשהשיג את מבוקשו בעט בה'.
מאידך, לעמדת הבעל וב"כ הוכחו בפני ביה"ד עילות רבות, בהן נדון להלן, לפיהן יש לחייב את האישה בגירושין ובפרט לנוכח היותה 'אישה רעה אשר הודיעה לבעל לא אחת תן לי הסדר גירושין נדיב, ולא - אהרוס את חייך'.
בין העילות המוזכרות בסיכומי ב"כ הבעל:
זיווג שני, תלונות שווא ואיומים של האישה כנגד הבעל, מקללת בעלה ובני משפחתו , עוברת על דת, אלימות מילולית ופיזית כנגד הבעל ובני משפחתו, חיי צער והשפלות, משיאתו שם רע, מאיסות באמתלה מבוררת, מרידת האישה מחיי אישות והיעדרויות רבות מהארץ, היעדר רצון וסיכוי לשלום בית, פירוד ממושך, מרידה הדדית.
פתח דברינו יאיר בעובדות לגבם דומה כי אין מחלוקת.
אין חולק כי חיי בני הזוג ברצף יחדיו תחת אותה קורת גג - על פני כשבע שנים (30.12.07-1.15) - לא התנהלו על מי מנוחות כי אם על מי מריבה (עד כדי "האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת בניו לא ידע....").