למעלה מן הצורך, יזכיר ביה"ד את עדותו המהדהדת של בעל הנטענת:"ראיתי אותה שם והבנתי מה קורה... נגמר", ודבר שפתיים אך למחסור.
אחר כל הדברים האלה נציג את המקורות ההלכתיים בהתייחס לטיעונים ולעילות הנטענות.
זיווג שני:
האם יש איסור לגרש בזיווג שני בפירוד ממושך - גדר דין"שנאה שלח":
כאמור, עסקינן בזוג שנישאו זל"ז כדמו"י בזיווג שני. הצדדים בני עדות המזרח היוצאים ביד מרן.
משכך, יש בנותן טעם לדון בגדרי הדין המיוחד של זיווג שני ובדבר חומר האיסור לגרש את האישה בעל כורחה בנ"ד, ולחילופין להתיר לבעל לשאת אישה שניה על אשתו, דבר שלא נתבקשנו להכריע בו בשלב הזה.
נקדים את דברי הגר"ש דייכובסקי שליט"א באשר לזיווג שני כפי שהובאו בתיק ביה"ד הגדול מס' 10906-21-1 וז"ל:
"העובדה שמדובר בזיווג שני, ובילדים מנישואין קודמים, מסבירה היטב את הצורך בהסכם קדם נישואין. זיווג שני אינו דף חלק. קיים חשש רציני לפירוק הנישואין - כידוע, חלק לא קטן של נישואין אלו אינו מחזיק מעמד.
...
בדרך כלל מקובל בבתי הדין, שלא להתאמץ בשלום בית, כשמדובר בזיווג שני, ובפרט כשמדובר בנישואין שהחזיקו תקופה קצרה בלבד. הסיכוי לשינוי נמוך מאוד, וכאשר נישואין אלו מתפרקים, כמעט שאין אפשרות לתקנם" .
וכ"כ הגר"צ אלגרבלי שליט"א בפס"ד ביה"ד הגדול בתיק 861252/1 :
"עיין מהרי"ק (סימן קז), שאין במחילתו במומין בשהיה כדי לחייבו בהישארות עם האשה מאחר והאשה מאוסה עליו, וק"ו לספרדים שלא קבלו עליהם חרם רבינו גרשום, ובפרט שהמדובר בזוג שלא חל עליו חרגמ"ה, ובזיווג שני שוודאי יש לחייב האשה בגט כל שנפרדו דרכיהם והויכוח מתמקד היום בגודל הפיצוי והכתובה. וכי הלנצח תאכל חרב, מה גם שנראה שככל שיימשכו נשואין אלה יהיה הבית מלא זבחי ריב, בין היתר מהמעורבות האפשרית מגורמי-חוץ הקשורים לצדדים עצמם, כפי שקורא בזיווג שני".
וע"ע בפס"ד ביה"ד הגדול בתיק 1687-24-1(גם בהתייחס לכתובה מוגזמת בזיווג שני וע"ע להלן).
--- סוף עמוד 116 ---
"כאשר מדובר בזווג שני, שנועד לאפשר לשני הצדדים שלא לבלות את אחרית שנותיהם בבדידות של "לא טוב היות האדם לבדו", לדעתי המגמה הפוכה. כולנו יודעים שבזווג שני, כמעט בכל המקרים, נעשה ע"י הצדדים הסכם קדם נישואין למנוע את "וירשו זרים חילם", ושהרכוש לא יפול לידי יורשי הצד שכנגד. לכן נעשה הסכם הקובע שאין לכל צד חלק ונחלה ברכוש רעהו. גם הכתובה בזווג שני הוא בדרך כלל כתובה מינימלית ותו לא. יצויין, שזווג שני מועד יותר לפירוק מאשר זווג ראשון, ולכן נזהר הבעל המבוגר שלא ליטול על עצמו התחייבות מוגזמת. בנדוננו מדובר בזווג שני. לצדדים לא היה רכוש משותף, והכתובה שנכתבה גורפת בהרבה מעבר למקובל בזוג צעיר, ובהחלט הרבה מעבר למקובל בזוג הנישא בנישואין שניים. גם אם נניח שסכום של מיליון שקל חדש, אינו מוגזם בזוג צעיר, הרי בזוג מבוגר שעושים הכל בכדי שרכוש המשפחה לא יפול לידיים זרות, הרי סכום כזה מוגזם ביותר...".