יסוד הדברים מובא בתלמוד בבלי שלהי מסכת גיטין דף צ עמוד א:
מתני'. "בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ר' עקיבא אומר: אפי' מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו" .
ובגמרא:
"כי שנא שלח - ר' יהודה אומר: אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח. ולא פליגי: הא בזיווג ראשון, הא בזווג שני; דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות".
מהגמ' מבואר כי בזיווג שני די בשנאת הבעל ואין צורך בעילה אחרת בכדי לגרש את אשתו. אמנם לא מבואר מאיזה סיבה אמר ש"אם שנאה שלח" - האם מפני שהקדיחה תבשילו וכדו' או אפי' מחמת שמצא נאה הימנה וכו' או שמא אפי' בשנאה ללא סיבה אין איסור לגרש אשתו שניה. ראה בראשונים, ברש"י ובר"ן בסוגיא, שבזיווג שני נחלקו ר' יהודה ור' יוחנן, אם בעי' הקדיחה תבשילו או שסגי אפי' מצא נאה הימנה.
והוא מחלוקת הרמב"ם והטור.
(יעויין במאמרו היסודי בעיון ובמחשבה של הראשון לציון הגר"א בקשי דורון זצ"ל בשו"ת "בנין אב" ח"ב סימן סג' ובספר "אמת ליעקב"פרשת כי תצא).
הטור ס"ל דבזיווג ראשון אין לגרש רק אם מצא בה ערות דבר או פריצות, ובזיווג שני אם שנאה ישלחנה, ובזה הלכה כב"ה שרק כששנאה משפשעה כנגדו ולא בגלל שמצא אחרת נאה הימנה . לדברי הטור, בזיווג ראשון גם ב"ה מודים שאין לו לגרש רק אם מצא בה דבר ערוה. הטור הביא שהרמב"ם העמיד מחלוקת ב"ש וב"ה גם בזיווג ראשון, וב"ה ס"ל גם מפני ששנאה כשפשעה כנגדו יגרשנה.
והב"י כתב דנוסחא משובשת הזדמנה לטור, דברמב"ם לפנינו כתוב לא יגרש אדם אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר ואין ראוי למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שניה אם שנאה ישלחנה, ודלא כמ"ש הטור לדעת הרמב"ם דגם אשתו ראשונה יכול לשלחה מצד הקדיחה תבשילו וכב"ה.
--- סוף עמוד 117 ---
שיטת השו"ע:
אמנם ראינו להב"י שכתב וז"ל:
"ומ"מ נראה מדבריו (של הרמב"ם) שהלכה כב"ה מדכתב שניה אם שנאה שלחנה אלמא דלא בעינן דבר ערווה כב"ש, גם שנא משמע ע"י דבר שעשתה לו, דע"י שמצא אחרת נאה הימנה אין לשונאה. ע"כ.
מבואר לשיטת הב"י בדעת הרמב"ם שבזיווג ראשון אין לגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר וב"ה שאמרו דבהקדיחה תבשילו מגרש זה בזיווג שני.
ומבואר דבעי' שנאה ע"י פשע (ובלשון הפסוק - דבר) דוקא, ולא מחמת שמצא נאה הימנה ומסתימת לשון הב"י בשו"ע, משמע שהעיקר הוא שבאשה שניה שנאה ואפי' בלא פשעה.