269. התובעת טוענת כי על פי חוות דעת המומחה ניתן לראות כי חברת חברה א' היא ששילמה עבור הוצאות המשפט של הנתבע, לאור כך שנרשמה עלייה חדה בהוצאות המשפטיות של החברה בשנת 2006 בסך כולל של כ-123,000 ₪, לעומת 20,000 ₪ בשנת 2007.
270. התובעת טוענת כי הנתבע טוען כי נפגש עם אביו ביום 3.9.12 וביום זה אביו דרש ממנו להשיב את ההלוואה ורשם את דרישתו זו במכתב לבקשת הנתבע. אולם התובעת טוענת שהוכיחה כי הנתבע שהה באותו העת בחו"ל, כעולה מבקשתה לבית המשפט להמצאת כתב בי-דין לנתבע בשל שהותו בחו"ל (ראו: בקשה 1 לתביעה זו), וכי הבקשה הוגשה לנתבע רק ביום למחרת ביום 4.9.12 עת חזר הנתבע לארץ. התובעת טוענת כי הנתבע לא הגיש אסמכתא לטענתו כי היה בארץ ביום 3.9.12 חרף הסכמתה כי הנתבע יצרף אישורי כניסות ויציאות לארץ של שנת 2012.
271. לאחר בחינת טענות הצדדים, דין הטענה לחוב לאב בגין הוצאות משפטיות להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.
272. הנתבע לא הציג אסמכתאות משכנעות בנוגע לסכום החוב הנטען או לאופן קבלת הכספים:
--- סוף עמוד 56 ---
"ש: תפנה אותי בתצהיר שלך באיזה אסמכתא קיימת, איזה אסמכתא קיימת להעברה בנקאית של 100 אלף דולר, או בשווי בשקלים, מחשבון של אביך לחשבון בנק שלך, או לחשבון של עורך הדין שייצג אותך, או לחשבון בנק של החברות שלך.
ת: לא מדובר על העברה בנקאית, מדובר על תשלום שאבא נתן לי במזומן,
ש: כן,
ת: במט"ח,
ש: כן,
ת: ואני השתמשתי בכסף, לאו דווקא עם עורך דין.
ש: אוקי, עכשיו, לא הייתה לך מניעה לצרף לכתב ההגנה או לתצהיר איזושהי אסמכתא בנקאית שהפקדת את הכסף בחשבון שלך,
ת: לא הפקדתי כסף בחשבון,
ש: הסתובבת במזומנים?
ת: כן,
ש: זה מה שאתה אומר? תודה.
ת: כן."
(ראו: פרוט' מיום 24.1.18, עמ' 103, ש' 14-25, עמ' 104 ש' 1-3).
273. בדומה לטענת הנתבע להלוואה בסך 100,000 $ עבור מימון הדירה, טוען הנתבע להתנהלות של העברת כספים כהלוואה בהיקף גדול שהועברו לו במזומן. זאת, מבלי שהנתבע מציג אסמכתא לקבלת כספים אלו. תמוה כי תשלום לעורכי דין בסכומים הנטענים לא גובה במתן קבלה עבור התשלום (לכל הפחות מול עורכי הדין ובחינת הסכומים אלה מול אלה). אף כאן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת הכיצד אין אסמכתאות לתמיכה בטענותיו.
274. בנוסף, הנתבע לא הוכיח כי החוב בסך 100,000 $ מגיע לכדי הסכום שהועבר לאביו בפועל במהלך החודשים 9-10/2012 בסך 617,897 ₪, וכיצד נערך החישוב להשבה של סכום זה.