--- סוף עמוד 58 ---
284. בכתב ההגנה הנתבע טען כי גיסו הלווה לו 20,000 $ למימון דירת הנתבע וכי הוא לא החזיר לו את מלוא החוב (ראו: נספח ט' לתצהיר הנתבע) וכן כי הוא חייב לגיסו כספים עבור תמונות שרכש הנתבע בכספיו של הגיס וחלקן תלויות בדירת הצדדים ברחוב ----. אולם הנתבע אינו מציין סכום מדויק אשר הוא מחויב להשיב לגיסו.
285. בתצהירו ובסיכומיו טען הנתבע כי גיסו מימן הוצאות שונות של הצדדים לאורך השנים ובסמוך למועד הקרע דרש את השבת הלוואותיו במכתב שנשלח מטעם פרקליטו מיום 28.9.12. הדרישה הראשונית לא צורפה לכתבי הטענות, אולם נרשם בסיכומים כי העתקה נמסר למומחה. לטענת הנתבע מכתב זה היה דרישה כללית להשבת החוב וביום 21.3.13 שלח פרקליטו של הגיס מכתב שני ובו פירוט החובות של הנתבע כלפי הגיס בסך כולל של 265,500 דולר אוסטרלי ואזהרה כי אם מלוא הסכום לא יושב לגיס עד ליום 3.4.13 ייאלץ הגיס לנקוט בצעדים משפטיים כנגד הנתבע (להלן: "פירוט החוב"):
--- סוף עמוד 59 ---
(ראו: נספח כט' – לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).
286. הנתבע טוען כי לאחר מועד הקרע הוא נטל הלוואה בפעימות בתקופה שבין 30.9.12-8.3.13 מחברת חברה א' על מנת לשלם לגיסו את החוב כלפיו וכעת יש להורות כי חוב זה הינו חוב משותף של הצדדים ויש להכלילם במסגרת איזון המשאבים.
287. הנתבע לא ציין בתצהירו ולא בסיכומיו מה הסכום שהוא העביר לגיסו (הדבר נלמד משילוב חקירתו וסיכומי התובעת). הנתבע טוען כי אין לפטור את התובעת מחוב זה, כמו מיתר החובות המשותפים של הצדדים, רק בשל כך שהחובות לא נרשמו בהצהרת ההון.
288. הנתבע מציין בתצהירו כי סכומים אלו אותם החזיר הנתבע לגיסו אינם כוללים את ההלוואה בסך 20,000 $ שהגיס הלווה לו עבור רכישת דירת הנתבע.
289. התובעת טוענת כי הנתבע לא הוכיח את טענתו לחוב כלפי גיסו של הנתבע. התובעת טוענת כי הנתבע לא הציג אסמכתאות לטענותיו באשר לחוב או באשר לטענתו של הנתבע כי שילם לגיסו את החוב מכספי חברת חברה א' ואף נמנע מלהעיד את גיסו. כמו כן, הנתבע נמנע מלהכליל בהצהרת ההון לרשויות המס לסוף שנת 2009 חוב זה הנטען כלפי גיסו. התובעת טוענת כי הנתבע הינו רואה חשבון בהכשרתו ומודע למשמעות אי הכללת התחייבויות אלו ועל כן אין לקבל טענתו כי סבר בטעות כי לא צריך להכליל בהצהרה חובות כלפי בני משפחה.
290. התובעת טוענת כי חקירת הנתבע הוכיחה כי מדובר בחוב פיקטיבי. לטענתה, גובה החוב נלמד מפירוט החוב אשר הינו בסך כולל של 265,500 דולר אוסטרלי, אולם לא הוצגו אסמכתאות לקבלת הכספים. כך למשל החוב בנוי מביקורים שנתיים לאוסטרליה במשך 25 שנה בסך כולל של 187,500 $ כאשר כל ביקור היה בעלות של 7,500 $. אולם כאשר הוצג בפני הנתבע בחקירתו צילום דרכונו ולוח כניסות ויציאות (ראו: ת/11-12) הוכח כי בשנים 2000-2010 הנתבע נסע 3 פעמים בלבד לאוסטרליה (ואחת מהפעמים הללו הייתה במסגרת עבודתו) וטען כי מדובר ב"תקציב שנתי לנסיעות" (ראו: פרוט' מיום 24.1.18, עמ' 130, ש' 13-20).