--- סוף עמוד 60 ---
291. התובעת טוענת כי לא הוצגה אף אסמכתא לטענת הנתבע כי הפקיד סך של 1,053,715 ₪ לחשבון הבנק של גיסו. בנוסף, התובעת מציגה סתירה בזמנים בין פירוט החוב בו נכתב כי יש לפרוע את החוב עד ליום 3.4.13 אל מול טענתו של הנתבע כי החוב כבר שולם במועד זה. התובעת טוענת כי אין לקבל את נימוקו של הנתבע לפער זה כנובע מחוסר תקשורת בין גיסו לבין עו"ד של הנתבע.
292. ממכלול הראיות שהוצגו בפני ושמיעת טענות הצדדים שוכנעתי כי אין מדובר בחוב משותף ואין להכלילו במסגרת איזון המשאבים.
293. בכתב ההגנה הנתבע טען כי החוב לגיסו הינו 20,000 $ עבור מימון דירת הנתבע ומימון תמונות, אולם בתצהירו העמיד הנתבע את גובה החוב לגיסו בסך כולל של 265,500 $ אוסטרלי, כאשר מפורטים רכיבים שונים אשר הגיס סייע לכאורה בקנייתם ועל כן יש להשיב את הכספים אלו.
294. לא הוצגה אף אסמכתא על קבלת הכספים מהגיס או על ביצוע תשלום על ידי הגיס עבור הצדדים, אשר על בסיס תשלומים אלו לטענת הנתבע נוצר החוב כלפי הגיס.
295. בסיכומיו התייחס הנתבע לפירוט חוב זה לגיס בלקוניות על פני 2 סעיפים בלבד ורק שב וטען כי מדובר בכספים ששימשו את התא המשפחתי ואשר גם התובעת נהנתה מהם.
296. תמוה שהלוואות שנטען שהחלו להינתן לנתבע לפני כ-25 שנה מעולם לא נדרשו להשבה עד לדרישה הראשונית ביום 28.9.12, במכתב לקוני וחסר פירוט, סמוך מאוד למועד הקרע (1.9.12). הנתבע לא הציג גרסה מניחה את הדעת באשר לסמיכות הזמנים בין מועד הקרע להופעתו של הדרישה הראשונית להשבת החוב לגיסו.
297. הנתבע גם לא נתן הסבר מניח את הדעת הכיצד מהתנהלות של 25 שנה של שקט בין הנתבע לגיס בעניין החזר הכספים, הגיס הפך את עורו לפתע, באותו החודש של מועד הקרע, בדרישתו הנחושה לקבלת מלוא הכספים באופן מיידי, ואם לא - יפנה לבימ"ש.
298. רק ביום 21.3.13 "הופיע" מסמך נוסף ובו פירוט החוב, אולם עדיין החוב המלא לא קיבל ביטוי בכתב ההגנה (כאמור בכתב ההגנה טען הנתבע לחוב של 20,000 $ ולא של 265,500 $) וזאת כאשר כתב ההגנה הוגש ביום 8.12.13 - מעל לשנה לאחר שנתקבלה לכאורה הדרישה הראשונית לחוב (מיום 28.9.12), ומעל 7 חודשים מפירוט החוב (21.3.13). הנתבע לא נימק
--- סוף עמוד 61 ---
מדוע לא פורט בכתב ההגנה מלוא רכיבי החוב או לא צוין קיומם של מכתבי הדרישה להחזר החוב, או את הפער בזמנים בין הדרישה הראשונית למכתב השני ובו פירוט החוב.