299. יתרה מכך, הנתבע אפילו לא פירט את הסכומים בסיכומיו בנוגע לחוב לגיסו.
300. אף כאן, בדומה לטענות לעיל של הלוואות הנתבע להוריו, הטענות על החוב הועלו ללא ידיעת התובעת על חובות אלה, וכאשר טרם לכך, על אף שמדובר על טענות שנוצרו במשך תקופה של שנים, אין שום איזכור לחוב זה "בזמן אמת" בין הצדדים (בינם לבין עצמם) ובינם לבין הגיס.
301. הנתבע לא הביא הוכחה לטענתו כי הגיס מימן הוצאות שונות של המשפחה במשך שנים רבות "מתוך ההסכמה כי בבוא העת יוחזרו לו הכספים שנתן" (ראו: סעיף 94 לסיכומי הנתבע). זאת, כאשר התובעת הוכיחה כי לא הייתה מודעת כלל לקיומה של ההלוואה ותנאיה.
302. התמונה העולה ממכלול הראיות שהוצגו בפני היא כי החוב לגיס נוצר בסמוך להליך הרכושי שבין הצדדים ונועד לו.
303. הנתבע נמנע מלהעיד את גיסו או לחקור את התובעת באשר להלוואה זו והתנהלות הצדדים במשך שנות הנישואין בעניין הכספים הנ"ל.
304. יודגש כי לא ננקט כל הליך משפטי על ידי הגיס. הגיס לא נדרש לנקוט בהליכים שכן הנתבע השיב מייד את ההלוואה בתקופה הסמוכה לפרוץ המשבר בין הצדדים שבין 30.9.12-8.3.13 (באותה הדרך כפי שהשיב את החוב לאביו) באמצעות הלוואה מחברת חברה א' ששילמה מלוא הסכום לגיס.
305. לגופו של החוב הנטען, הנתבע לא הציג אסמכתאות לקבלת הכספים מגיסו לאורך השנים. נהפוך הוא, התובעת הוכיחה לפחות על חלק מהרכיבים בגינם דורש הגיס החזר כי מדובר בסכומים שנטענו בעלמא: כך למשל החוב בנוי מביקורים שנתיים לאוסטרליה במשך 25 שנה בסך כולל של 187,500 $ כאשר כל ביקור היה בעלות נטענת של 7,500 $. אולם מעיון בצילום דרכונו ולוח כניסות ויציאות (ראו: ת/11-12) עולה כי בשנים 2000-2010 הנתבע נסע 3 פעמים בלבד לאוסטרליה (ואחת מהפעמים הללו הייתה במסגרת עבודתו). הנתבע טען כי מדובר ב"תקציב שנתי לנסיעות" אולם לא הציג ביסוס לטענתו זו וממילא אין בה בכדי להצדיק את הסכומים שהגיס טוען להשבתם (ראו: פרוט' מיום 24.1.18, עמ' 125-126). תשובותיו של הנתבע לגבי מספר הביקורים באוסטרליה לפי דרישת הגיס העמידו גרסה זו בספק (עמ' 126, ש' 8-25). אף לגבי רכיבים נוספים הנתבע לא הציג גרסה מהימנה באשר להוצאה המדוברת (ראו: פרוט' מיום 24.1.18, עמ' 130-131).
--- סוף עמוד 62 ---
306. כמו כן, לא הוצגה אף אסמכתא לטענת הנתבע כי הפקיד סך של 1,053,715 ₪ לחשבון הבנק של גיסו. בתצהירו וחקירתו ציין כי השיב את החוב במספר פעימות שונות, בתקופה שבין ה-30.9.12-8.3.13, אולם אין איזכור של השבת הכספים לגיס בכתב ההגנה, חרף שכתב ההגנה הוגש לאחר תקופת השבת החוב לגיס (ראו: פרוט' מיום 24.1.18, עמ' 131, ש' 1-11).