--- סוף עמוד 91 ---
473. איזון נכון בין טענות הצדדים והנסיבות שעלו בתיק הינו חיוב של הנתבע אך ורק מהמועד בו ניתן פסק הדין המורה סופית על הפרדת מגורי הצדדים, קרי מחודש 6/2013, כ-9 חודשים לאחר עזיבת הנתבע את דירת הצדדים.
474. פרק זמן של 9 חודשים, בפרט לאור ההליכים המשפטיים שהתנהלו הימשכותם ואופיים, הינו פרק זמן סביר המאזן בין זכויות שני הצדדים, לא הופך את התובעת באחת לשוכרת בעל כורחה ומנגד שומר על זכויותיו של הנתבע לקבלת דמי שימוש.
475. בעניין זה יצוין כי התוצאה אליה הגעתי משקפת גם איזון ראוי בין הטענות הקוטביות של הצדדים: התובעת טוענת כי אין לפסוק דמי שימוש כלל וכלל ואילו הנתבע טוען כי יש להורות על פסיקת דמי שימוש החל מחודש 9/2012.
476. בכל הנוגע לסיום חבותה של התובעת בתשלום דמי השימוש – הנתבע עותר לדמי שימוש עד למועד פירוק השיתוף בפועל. בעניין זה אני מקבלת את טענתו של הנתבע כי כל עוד לא פורק השיתוף ולא נעשה האיזון במלואו לגבי הדירה, הוא זכאי להמשיך ולקבל דמי שימוש מהתובעת עד להשלמת פירוק השיתוף בדירה.
477. אשר על כן ולאור הנימוקים לעיל, אני קובעת כי תקופת החיוב בדמי שימוש תהיה החל מחודש 6/2013 ועד למועד פירוק השיתוף בפועל.
שיעור דמי השימוש
478. לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע זכאי לתשלום דמי שימוש בגין זכויותיו בדירה, וזאת בין התקופות 6/2013 ועד למועד פירוק השיתוף בפועל, יש לקבוע כעת את שיעור דמי השימוש.
479. במסגרת ההליכים בין הצדדים מונה על ידי ביום 27.4.17 השמאי בני פיש וביום 5.6.17 ניתנה חוות דעתו בה בה צוין כי: "לאור האמור לעיל אני מעריך את דמי השימוש החודשיים בגין הנכס הנדון לתאריך כתיבת השומה בסך כולל של 9,500 ₪ (תשעת אלפים וחמש מאות ₪) לחודש".
480. השמאי נשאל שאלות הבהרה וכן נחקר. חקירתו לא קעקעה את השמאות ולאחר עיון בנימוקי השמאות ורכיביה, אני מאמצת את השמאות במלואה. יתרה מכך, בסיכומיה לא חזרה התובעת על טענותיה נגד השמאות ושיעור דמי השימוש שנקבע בה. יצויין כי השמאות הינה נמוכה יותר מהסכום שנתבע על ידי הנתבע והוא הסכים לקבל את מסקנותיה.
--- סוף עמוד 92 ---
481. אני דוחה את טענת הנתבע כי באם לא ייקבע כי הוא זכאי לתשלום מחצית שווי המיטלטלין בדירת הצדדים כפי ערכם במועד הקרע, יש לחייב את התובעת בתשלום נוסף של לפחות 750 ₪ לחודש עבור השימוש במיטלטלין. הנתבע ובנו --- נטלו מיטלטלין מדירת המגורים עם עזיבתם וממילא הנתבע לא הוכיח זכות זו. נושא המיטלטלין נדון ונתבע גם בהקשר הרכושי ואין לו מקום במסגרת תביעה זו.