אין בידי לקבל דרישה זו של התובע, ממספר טעמים. ראשית, תכליתו של סעיף 14(ב) הוא לשפות את הנפגע על הוצאות שהוציא כדי להקטין את הנזק, דוגמת הצורך לשלם דמי תיווך כדי להשכיר הנכס לאחר. סוג הנזק שנתבע אינו בגדר התחייבות לצורך הקטנת הנזק אלא סוג נזק אחר. יתרה מכך, לא הוכח קשר סיבתי בין התחייבות זו להקטנת הנזק. לא הוכח כי השוכר החלופי לא היה מסכים לשכור את הדירה בהסכם רק עד לתום תקופת השכירות המקורית. העובדה כי ניתנו לו אופציות נוספות נעוצה ביחסים החדשים בינו לבין התובע, ואין לה קשר לחובת הקטנת הנזק.
טעם נוסף לדחיית דרישה זו הוא כי מדובר בנזק שטרם התגבש, ואין לדעת אם השוכר החלופי ינצל את כל תקופות האופציה. עצם העובדה כי התובע השכיר לנתבע את הדירה במחיר של 6,000 ₪ עד לסוף שנת 2019, אינה ערובה לכך שמחיר זה יישאר קבוע.
יתרה מכך, מדובר נזק שאינו בגדר תוצאות ההפרה שהיה על המפר לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. הסיכון שנוטל על עצמו שוכר הבוחר להפר את החוזה מוגדר בתום תקופת השכירות, ואין לקבל את הטענה כי עליו לצפות נזק לתקופה שמעבר ליחסי השכירות בינו לבין המשכיר.
על כן אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה, ולא היה צורך בחוות דעת של שמאי בקשר לדמי שכירות ראויים, אשר ממילא משתנים לפי תנודות השוק.
דמי שכירות בגין אפריל 2018, והוצאות אחזקת הדירה עד לכניסת הדייר החלופי
23. התובע הצהיר כי לא קיבל את דמי השכירות עבור חודש אפריל 2018 ובנוסף ערך חישוב עבור התקופה בה נאלץ לשאת בארנונה ומיסי וועד בגין, עד לכניסת הדייר החלופי. טענות אלו לא נסתרו על ידי הנתבעים, שלא התייחסו בתצהיריהם או בסיכומיהם לטענות.
על כן זכאי התובע לפיצוי בסך של 6,000 ₪ עבור חודש אפריל. עם זאת, מאחר ותבע עבור 7 ימים באפריל במסגרת דרישתו לעיל, יש לנכות מסכום זה 1,400 ₪, ולכן זכאי לסך של 4,600 ₪ עבור חודש אפריל.
בנוסף יש לקבל את התחשיב שלא נסתר לפיצוי נוסף בסך 2,601 ₪ עבור ארנונה ומיסי וועד.
מצב הדירה עת הושבה לחזקת התובע – היקף הליקויים ועלות תיקונם
24. התובע עותר לפיצויים על בסיס הפער בין מצב הדירה עת חזרה לחזקתו, לבין מצבה עת הושכרה לנתבע. להוכחת מצבה עת קיבל הנתבע את הדירה נסמך הוא על הצהרות הנתבע בהסכם ועל עדות המתווכים. בסעיפים 7.1, 7.2 ו- 12.1 להסכם הצהיר הנתבע כי קיבל דירה במצב תקין, נקי וצבוע כחדש ומתאים למגורים, והתחייב להחזיר אותה באותו מצב.