החלטה
מונחת לפנינו בקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקשים 2 – 5 ולחילופין מחיקתה (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף").
טענות הצדדים לבקשה:
1. המבקשים טוענים כי בינם לבין המשיב לא התקיימו יחסי עבודה, הנתבעת 1 – באישיותה המשפטית הנפרדת – היא זו שהעסיקה את המשיב באופן ישיר, עוד נטען כי הוספת המבקשים כנתבעים, היא קנטרנית ופועלת כאמצעי לחץ על המבקשים.
2. לגבי המבקשת 1 – טופולסקי סטון בע"מ – נטען כי החברה אינה פעילה וחוסלה ממרשם החברות וממילא הנתבעת 1 היא שהעסיקה את המשיב בפועל; לגבי המבקשים 2 ו-3 נטען כי אינם בעלי מניות בחברה, אלא דירקטורים בלבד, עוד נטען כי כתב התביעה לא הומצא בפועל לידי המבקש 3 – המתגורר בארה"ב; לגבי המבקש 4, שצורף מחמת היותו בעל מניות במבקשת 2, נטען כי זו חוסלה וממילא אין כל יריבות בין הצדדים משאין עילה להרמת מסך.
3. בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, ביאר המשיב את האמור בסעיף 8 לכתב תביעתו, וטען כי המבקשים הפעילו את הנתבעת 1 ואת המבקשת 2 במימון דק ותוך עירוב נכסים. עוד הפנה לכך שבהסכם העבודה שהוצג – רשומה המבקשת 1 גם כמעסיקתו. מכאן טען כי אין לדחות התביעה כמבוקש, כאשר קיימת עילה להרמת מסך (להלן: "תגובת המשיב").
4. בתשובה לתגובה, המבקשים התריעו על הרחבת חזית אסורה, משפירוט העובדות בתגובת המשיב – לגבי עירוב הנכסים והמימון הדק שנטען – לא הופיע בכתב התביעה המקורי. עוד הוסף כי האסמכתאות והטענות אינן בעלות נפקות לסוגיה משהנתבעת 1 סולבנטית והיות ולא הייתה פעילות במבקשת 1 מיום הקמתה.
דיון והכרעה
5. תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, מסמיכות את בית הדין למחוק או לדחות תביעה על הסף. ההלכה היא כי יש לנקוט במשנה זהירות בסילוק על הסף מאחר ומדובר בסעד קיצוני הניתן במקרים חריגים בלבד ובמשורה.
6. לגבי המבקשת 1 – מבדיקתנו, אכן נרשם במרשם רשם החברות כי היא מחוסלת. משכך, אינה בעלת אישיות משפטית עוד – ולפיכך יש להורות על דחיית התביעה כנגדה.
7. לגבי שאר המבקשים – אין חולק כי הנתבעת 1 היא שהוציאה תלושי משכורת לתובע, חתמה על חוזי ההעסקה הנוספים שנחתמו עם המשיב וכי יחסי העבודה התנהלו דרכה.
8. הכלל הוא כי חברה היא אישיות משפטית משל עצמה ונפרדת מבעלי המניות שלה.
9. סעיף 6(א)(1) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, עליו נסמך המשיב בתגובתו, קובע את העילות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות כנגד בעל מניות בחברה, וקובע כי –
"בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
10. עוד נפנה לפסיקה המקנה לעובדים מעמד של נושה מיוחד "אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה". שהרי, "העובד אינו 'נושה וולונטארי' אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת".
11. יש לראות בחומרה, נסיבות בהן העובד מקבל שכרו בחסר תוך פגיעה בזכויותיו הסוציאליות ולאחר בעל המניות מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מההתחייבויות, תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה.
12. בנסיבות המתוארות, לא התרשמנו כי כך הם פני הדברים.
13. יש לציין, לגבי המבקשים 2-4, כי לא הוצג מרשם בעלי מניות המוכיח שהם בעלי שליטה או בעלי מניות בכלל בנתבעות 1 ו-2, דבר שהוכחש על ידם נמרצות. בהקשר זה, נפנה לנוסח סע' 6 לחוק החברות המאפשר הרמת מסך רק כנגד בעלי המניות בחברה. ייאמר, בזהירות, כי גם בעל שליטה בפועל עשוי להיות חב בחובות החברה במקרים מסוימים, אולם התובע לא הציג ראשית תשתית ראייתית לכך. נוסיף על כך, כי לדעתנו אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעות נגד דירקטורים של חברות.
14. עוד נציין, כי לא הוצג אישור מסירת כתב התביעה למבקש 3 וגם לא ייפוי כוח מטעמו.
לגופו של עניין, נפנה ונבחן את הטענות בדבר מימון דק ועירוב נכסים. לאור חשיבות הדברים, נביאן ככתובן ולשונן בתגובת התובע, מבלי להידרש לעניין הרחבת החזית הנטען:
15. נתחיל בטענה ל'מימון דק' – טענה זו נטענה בסתמיות ללא הצגת תשתית עובדתית לביסוסה בכתב התביעה. גם מקריאת השורות הנ"ל שוב ושוב, לא ברור כיצד אמרות אלו מגיעות כדי לבסס טענה בדבר מימון דק – קרי, נטילת הלוואות כשאין לחברה יכולת פירעונן – ואין אלא לדחותה על הסף מבלי להידרש להוכחתה.
16. לגבי הטענות לגבי עירוב נכסים והדוגמאות אליהן הפנה התובע כדי לבסס טענות אלו – אף בהן לא מצאנו די כדי לשכנענו להשאיר את התביעות כנגד המבקשים 2-4 על כנן אף אם אלו ודומות להן יוכחו, ונסביר.
17. המבקשים הציגו את נספח 1, מסמך מיום 19.3.2020 מרואה החשבון של הנתבעת , המציג כי הנתבעת 1 הרוויחה מעל 10,000 (באלפי ₪) רווח נקי בשנת 2018, כהצהרת רואה החשבון, לא עשוי להיות שינוי בשנת 2019.
18. אף אם נקבל טענות המשיב בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, לא נראה כי יש בהן כדי להצדיק מתן סעד קיצוני כהרמת מסך. שהרי לא נטען כי הנתבעת 1 נמצאת בקשיים כלכליים, לדוגמא, בשל התנהלות המבקשים, ובעקבות זאת לא יכולה הייתה לפרוע התחייבויותיה כלפי המשיב.
19. ייאמר כי אף אם הנתבעת 1 הייתה נקלעת לקשיים כלכליים, אין הדבר אומר כי משמעות הדבר הרמת מסך מידית שהרי – "העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להעדר סיכוי לפירעון החובות של החברה כלפי עובדיה, אין די בה כדי להרים מסך ההתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות".
20. קל וחומר בענייננו, משאין טענה להתנהלות כאמור מצד המבקשים ולפי הנתונים שהוצגו המעסיקה אינה בקשיים כלכליים.
21. לאור האמור, הגם שדרך המלך בבתי הדין לעבודה אינה סילוק על הסף של תביעה אלא בירור לגופו של עניין, מסקנתנו היא, כי גם אם יוכחו העובדות בגינן תולה המשיב את הרמת המסך המבוקשת, לא יהא בכך כדי לבסס את התביעה כנגד המבקשים. כפועל היוצא מכך אנו קובעים כי יש לסלק התביעה כנגדם על הסף.
סוף דבר
22. לגבי המבקשת 1 – כאמור, יש לדחות התביעה כנגדה כאמור, באשר אינה קיימת עוד.
23. לגבי המבקש 3, על אף שלא הוצג ייפוי כוח, לנוכח העובדה כי כתב התביעה לא הומצא אליו, ונימוקי ההחלטה רלוונטיים לגביו מצאנו לנכון למחוק את התביעה כנגדו.
24. לגבי המבקשים 2,4 התביעה נדחית.
25. התובע יישא בהוצאות המבקשים בסך 3,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים ממועד החלטה זו אחרת יישאו ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל.
ניתנה היום, י"ז סיוון תש"פ, (09 יוני 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
חיים מויסי
נציג עובדים סאוסן אלקאסם
שופטת אסתר אדלר
נציגת מעסיקים