42. מכתבו של רואה החשבון, שלפיו יתרת העזבון במרץ 95' היתה למעלה מ-260,000 ₪, לא נסתר. ב"כ הנתבע ביקש בתום ישיבת ההוכחות הראשונה לשקול לזמן לישיבה הבאה את מי שערך את מכתבו של רואה החשבון ת/3, שקל והחליט שלא לזמנו. כנגד מכתב זה עומדת האמירה הכללית של הנתבע שמדובר בטעות חישובית. הנתבע טען, שרואה החשבון טעה בכך ששיערך את ההכנסות וההוצאות על בסיס הפרשי הצמדה למדד וריבית של 2% לשנה, בשעה שהיה עליו לערוך את החשבון לפי חשבונות הבנק או הסכומים שהיו באותה עת (עמ' 24 שורה 3). מכיוון שהנהלת החשבונות של הנתבע לא ביטאה את ההשקעות שבוצעו ואת ההכנסות עם פדיון ההשקעות, וההשקעות היו במלוות צמודות ונושאות ריבית, שהנתבע לא דיווח עליהן, גם לא בשנת 95', החישוב שערך רואה החשבון קרוב למציאות, כפי שיפורט להלן.
43. מכתבו של ב"כ הנתבע שהתיימר להיות דיווח על ההקדשים, מיום 21.10.14, שבו טען לראשונה שיתרת העזבון אפס או שלילית, הוא פירוט נומינלי של הוצאות והכנסות, המתעלם כליל מהפרשי הצמדה, ומהשקעת הכספים הנדרשת מנאמן. כך לדוגמה, ביקש לסבר את האוזן כדי להדגים את ההוצאות הגדולות, ועל כן אמר בסעיף 19 למכתבו, שהתשלום למינהל מקרקעי ישראל בשנת 1987 בסך 12,934 ₪, הוא בערכים נומינליים פי 17 ויותר מערך העזבון כולו, שלשיטתו היה במועד כלשהו שלא צוין על ידו 735,250 שקל ישן. סיבור האוזן באמצעות הצגת סכומים נומינליים, אינו מועיל כלל. על פי חישוב הפרשי הצמדה למדד בלבד, ללא ריבית, ערכם של 735,250 שקל ישן ב-21.7.80, מועד צו קיום הצוואה, משוערכים ליום 9.6.87, מועד התשלום למינהל מקרקעי ישראל הוא 308,741.84 ₪, פי 24 בקירוב מהסכום ששולם למינהל מקרקעי ישראל. אין טעם להציג השוואה בין סכומים נומינליים במועדים שונים באטמוספירה של אינפלציה רבתי, כפי שהיתה באותם שנים.
44. בהיעדר דיווח של ממש על נכסי העזבון, הסתפק ב"כ הנתבע בהשערות. כך טען, שב-31.3.81 היה שווי תיק ההשקעות בחשבון העזבון 180,000 שקל ישן, ב-18.6.81, לפני מכירת הדירה, היו היתרות בחשבון העזבון המושקעות בניירות ערך 180,724 שקל ישן ובנוסף פקדון של 16,636 מארק
--- סוף עמוד 12 ---
גרמני, ולאחר מכירת הדירה ביום 31.3.82 שווי תיק ההשקעות היה 241,107 שקל ישן בלבד. מכך ביקש להסיק שלא ניתן היה להגיע לסכומים שנתבעים כאן היום, גם אילו הכספים היו מושקעים כראוי. ואולם, נתונים אלה אינם נכונים ואינם מלאים. כעולה מחשבון עזבון חנה פוקס שצורף למכתבו של ב"כ הנתבע מיום 21.10.14, שנערך בסכומים נומינליים בלבד, תוך התעלמות מהשקעת הכספים שבוצעה בפועל, כעולה מראיות הנתבע עצמו, ומהחובה להשקיע את הכספים, יתרת העזבון ליום 25.4.82, לאחר חלוקת כל המנות ליורשים אחרים, היתה 510,560 שקל ישן. אין ספק שזו לא יתרת העזבון באותו מועד, שכן היא אינה כוללת את השקעת הכספים, לפחות מאז מרץ 1981, ואת עליית ערכם באותה תקופה.