--- סוף עמוד 13 ---
48. הנתבע העיד שגילה את הטעות "3-4 שבועות אחרי שהמסמכים הוגשו לרשם ההקדשות" (עמ' 24 שורה 9). דהיינו, מכיוון שהמסמכים הוגשו לרשם ההקדשות ב-19.3.95, לא יאוחר מ-15.4.95 גילה את הטעות הנטענת על ידו. לפי עדותו-
"ש. למה לא פנית כעורך דין לסגור את ההקדש אם הבנת את הטעות?
ת. ראשית אני מוכרח לומר שהיו לי מספר שיחות עם גורמים ברשם ההקדשות והסברתי להם את העניין, וההנחה שלי שאתה מדבר עם עובד מדינה שרושם את השיחה והוא מבין. הקדש לא יוקם ולא יפעל ואין נכסים להקדש ובזה העניין נגמר. מבחינתי ראיתי בזה סוף פסוק. דיברתי גם עם הנאמנים שלא היה לי שום קשר איתם, גם דיברתי פעם אחת אישית ומספר פעמים עורכי דין ממשרדי דיברו עם רשם ההקדשות, ובזה ראינו את העניין סגור ומחוסל. במשפט הזה שאני מעיד בו מדובר ב-3 הקדשות ולא שניים. אחד זה הקדש שהקימה גב' פוקס שם החשבונות והכסף והכל, ושני הקדשים שהתחלתי אני להקים ולא המשכתי ולא הקניתי שום נכסים לנאמנים ולא עשיתי בהם שום פעילות מכל סוג שהוא. הם לא קיימים בעצם."
הנתבע חזר על גירסה זו גם בעמ' 27, שם העיד שהודיע על ביטול ההקדשים, יום יומיים אחרי שגילה את הטעות, ואינו זוכר אם הודיע בכתב ולמי הודיע בכתב.
49. העדות הזו מערבת את הטענה שאין כספים בעזבון וההקדשים הם מעזבון המנוחה פוקס, עם הטענה הסותרת שמדובר בהקדשים מכספו של הנתבע, שבהם לא רלוונטית השאלה אם יש כספים בעזבון. על כל פנים, איני מאמין לגירסת הנתבע כאילו ביטל את ההקדש בשיחות בעל-פה עם עובדי רשם ההקדשות, בלי לשמור שום תיעוד על כך, מתוך הנחה, שעליה העיד, שעובד המדינה רושם את השיחה. זאת, הן משום שדרך פעולה כזו של עורך דין אינה סבירה, והן משום שעדות זו עומדת בסתירה לכך שב- 1.2.00 הלין הרב אלישיב הכהן בפני הנתבע על כך שקיבל מכתב מרשם ההקדשות בענין הקרן על שם חנה פוקס ז"ל, וביקש לקיים פגישה שבה יהיו נוכחים הנתבע, הרב מנדלסון והרב הכהן (הרשומים כנאמנים בכתב ההקדש), וב-2.4.2000 המליץ הרב אלישיב הכהן בפני הנתבע על רשימת תלמידים נזקקים, וביום 7.12.00 העביר הנתבע 1,000 ₪ לכל אחד מהתלמידים הנזקקים, ובסך הכל 8,000 ₪ (ת/9). פעולה זו, על פי המלצתו של הרב אלישיב הכהן, שנקשרה במכתבו של הנתבע לעזבון המנוחה חנה פוקס ולקרן על שמה, מלמדת שהנתבע המשיך להפעיל את הקרן גם בשנת 2000, בניגוד לגירסתו כאילו ביטל את ההקדשים באפריל 1995.