54. טענתו של הנתבע מתעלמת מכך שיש שני הקדשים, ורק אחד מהם יועד לעידוד הלימוד התורני. ההקדש לעידוד הלימוד התורני היה מיועד לקום מיתרת הנכסים בעזבון, למעט המנות שהוקצו בצוואה, ומחצית תמורת הבית. לעומת זאת, ההקדש לתמיכה בילדים נכים ומשותקים, היה אמור לקום מתוך מחצית תמורת הבית. ואכן, הקדש בסך 180,000 ₪ הוקדש לעידוד הלימוד התורני, והקדש בסך 80,000 ₪ הוקדש לתמיכה בילדים נכים ומשותקים. על פי הצוואה, בקרן לילדים נכים ומשותקים מונה הנתבע בלבד, במילים "מנהל עזבוני יהיה נאמן הקרן". בקרן לעידוד הלימוד התורני מונה הנתבע בשמו, ונאמר שיהיה רשאי למנות מנהלים להקדש, שייקראו "חבר ממונים", שיורכב מראשי ישיבות, שתפקידם להחליט על מקבלי המלגות, שמונה במספר בכל שנה. דהיינו, כאשר רשם הנתבע כתב הקדש בקרן לילדים נכים ומשותקים, וצירף שני נאמנים נוספים, פעל בניגוד לתנאי הצוואה, אבל אני דוחה את הטלת האחריות על כך על רשם ההקדשות, שתפקידו לרשום את ההקדשות. אשוב לתפקידו של רשם ההקדשות בהמשך.
--- סוף עמוד 15 ---
55. לעומת זאת, לגבי הקרן לעידוד הלימוד התורני, אפשר שהנתבע לא הפר את הוראות הצוואה, אם נראה את ראשי הישיבות שבכתב ההקדש רשם כנאמנים, לא כנאמנים אלא כ"חבר ממונים" ואת הנתבע כמי שפעל במסגרת זכותו על פי הצוואה למנות מנהלים נוספים, ראשי ישיבות, שתפקידם אינו להחזיק בנכסי הנאמנות, אלא להחליט על מקבלי המלגות. על פניה, זו לא היתה הפרה של תנאי הצוואה.
56. הבאתי לעיל את טענות הנתבע בכתב ההגנה, ביחס להליך בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, כאילו עורך דינו של הרב הכהן היה בעל קשרים בלשכת עורכי הדין, וכאילו כאשר הועמד הנתבע לדין ביקש לסעוד את אישתו, ולכן הורה לעורך דינו לסיים את ההליך. כל אלה לא נתמכו בראיה כלשהי. הנתבע לא העיד כך כלל בחקירה ראשית, ובחקירה נגדית כל שהנתבע העיד בעניין ההליך בלשכת עורכי הדין הוא:
"ש. בהליך בלישכת עורכי הדין טענת לגבי עניין זה שהכסף או ערכו אינם קיימים ושווים אפס נשחקו, נכון?
ת. אני לא זוכר את הטענות שטענתי שם. אם תראה לי מסמכים ששייכים להליך הזה אוכל להתייחס."
57. על כן, טענות הנתבע בעניין זה לא הוכחו. הרב אלישיב הכהן העיד שהגיש תלונה נגד הנתבע, וכי שימש כעד במשפטו. בנוסף על כך הוגש ת/11, שהוא הודעת לשכת עורכי הדין לרב הכהן מיום 11.1.11 לפיה בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את הנתבע, על פי הודאתו בעבירות הבאות: אי שמירה על מקצוע עריכת הדין וביצוע מעשה הפוגע בכבוד המקצוע; התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין; הפרת חובות עורך דין לנאמנות כלפי לקוחו; יחס בלתי חברי; אי מתן תשובה לבית הדין. טענת ב"כ הנתבע, כאילו הנתבע הורשע רק באי מתן תשובה לרב הכהן, שאינו לקוחו, אינה נכונה. ההזדמנות שהיתה לנתבע להבהיר על מה ולמה הורשע, לא נוצלה על ידו, והאשמותיו בכתב ההגנה נותרו בלתי מבוססות.