16. עוד טען הנתבע, כי תלונת הרב הכהן עליו לא באה אלא בנסיון ללחוץ על הנתבע ולסחוט ממנו כספים, תוך ניצול "פורום ידידותי" של ב"כ הרב הכהן דאז, שהיה בעל תפקיד בלשכת עורכי הדין. בשל הטיפולים הקשים שעברה רעיית הנתבע, ורצונו להיצמד למיטת חוליה, נבצר ממנו להופיע בבית הדין המשמעתי והוא נאלץ להורות לבא כוחו לסיים את העניין במהירות האפשרית, וכך יצא שהוא הורשע בהסכמתו בעבירות הקשורות באי מתן מענה לבא כח הרב הכהן.
--- סוף עמוד 4 ---
17. הנתבע הוסיף וטען כי התביעה הקודמת נמחקה על כל הנובע והמשתמע מכך, והנתבע לא התחייב לדבר פרט להגשת דו"ח שאותו ביקשה התובעת לקבל ואכן קיבלה, וממנו עולה שאין בעזבון המנוחה כל כספים עוד משנת 1985 ודין ההקדשים שנוצרו בטעות בשנת 95' ולא התחילו, להיסגר. לטענתו, לא היה צורך להגיש דו"חות משום שלהקדשות לא היו הכנסות. כספי העזבון אזלו בעיקר עקב המצב הכלכלי שנוצר בעקבות חקיקת חוק מטבע השקל החדש, ואין לצפות מנאמן שיצפה שינויים בחקיקה שיביאו לשחיקה מלאכותית של המטבע, כפי שנעשה במדינת ישראל בשנת 1985 (סעיף 41 לכתב ההגנה).
18. לטענת הנתבע, התובעת ישנה משך 18 שנים לאחר יצירת ההקדשים על זכויותיה, והיא הנותנת שידעה שאין הקדשים, שאם לא כן אין הסבר לעובדה שמשך 18 שנה לא קיבלה דיווחים ושקטה על שמריה. "ככל שטענת התובע היא כי הוא התרשל והזניח את תפקידו הציבורי במשך 18 שנים בקשר עם ההקדשות הנטענות על ידו, כי אז יש לו אחריות ואשם תורם בשיעור של 100% לכל נזק שהוא סבור אשר נגרם בעקבות מעשיו ו/או מחדליו של הנתבע".
19. לטענת הנתבע, הסכומים הכתובים בשטרי ההקדש לא היו מעולם בכספי עזבון המנוחה, והסכומים שמולאו בכתב יד בכתבי ההקדש עליהם חתם, לא מולאו על ידו וכתב היד אינו כתב ידו. הנתבע אינו יודע ולא יכול להיזכר עתה מי מילא סכומים אלה, ומדוע רשם דווקא סכומים אלה. בכל מקרה אלה אינם כספי עזבון המנוחה, וכאשר נודע לנתבע דבר הטעות ביצירת ההקדשות, ביטל אותם וסבר כי הדבר בוצע. מוכחש כי שווי נכסי העזבון ליום 16.3.95 היה 260,445 ₪, ולטענת הנתבע שווי נכסי העזבון ליום זה היה שלילי. עוד נטען כי אין לשערך את הקרן אלא כל חישוב או שערוך צריך להיעשות לפי התשואה הריאלית שניתן היה לקבל בהשקעה סולידית של הסכום.
דיון והכרעה:
20. אני דוחה את פרשנותו של הנתבע לפסק הדין בתיק 44495-11-13, בתביעה הקודמת שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע. אין זה נכון שהתביעה נמחקה ותו לא. פסק הדין היה "על פי ההבנות שהוגשו בין הצדדים, אני מוחק את התביעה ללא צו להוצאות". דהיינו, ההבנות שבין הצדדים הן חלק מפסק הדין. כחלק מהבנות אלה הסכים הנתבע להכין את הדו"חות והמאזנים להקדשים בהתאם לסעיף 29 לחוק הנאמנות, ולתקנות ההקדשות לצרכי צדקה, "לכל שנה ושנה מאז מונה כנאמן להקדש" ואלה יוגשו עד 22.10.14. כמו כן הסכים הנתבע, כי "במידה והמשיב לא יעמוד בתנאי מהתנאים המפורטים לעיל ו/או עולה כי הנתבע הפר את חובותיו כנאמן להקדש ציבורי, התובעת תהיה רשאית לפנות לבית המשפט ולבקש לחדש הליכים כנגד הנתבע, לרבות, אך לא רק, תביעה לחייב את המשיב לפי סעיף 12 לחוק הנאמנות. הצדדים ביקשו למחוק את התביעה בכפוף לאמור בהודעתם, ובקשתם זו התקבלה.