6. מלאכת מיונם ובדיקתם של הספרים לא הסתיימה בשנתיים שחלפו מאז מתן הצווים הזמניים, לטענת הכונס – נוכח חוסר שיתוף פעולה של הישיבה והקשורים בה. במהלך תקופה זו הגיש הכונס בקשות שונות, בהן בקשה להוצאת ספרי ההקדש ממיקומם הנוכחי, שהוא לטענתו מרתף מוזנח ועבש (כך לגירסת שמאי מוסמך, שמסר עמדתו לכונס), והעברתם למקום מבטחים. בית המשפט (כב' השופט י' צבן) הורה לכונס למסור הודעה בעניין עלות הוצאתם של הספרים ושמירתם (החלטתו מתאריך 26.12.2010), ובהמשך אישר את הערכתו של הכונס בעניין עלות הטיפול בספרים כ"סבירה" (החלטתו מתאריך 13.3.2011).
7. בשלב זה של ההליכים – נטרפו הקלפים. הישיבה הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף, ובית המשפט המחוזי הנכבד, במותב אחר מזה שעסק בסוגיית הסעדים הזמניים (כב' השופט א' רומנוב), קיבל את הבקשה, בהחלטתו מתאריך 24.3.2011. טענת הישיבה, שהתקבלה בהחלטה, מושא הערעור, היא כי שבהתאם להוראת סעיף 6 לשטר ההקדש, במקרה של אי-קיום שטר ההקדש: "רשאים היורשים בהסכמת בית הדין האזורי בירושלים לבטל את ההקדש" – והנה לא באה הסכמה של בית הדין האזורי לביטול כאמור. בית המשפט דחה את טענות המבקשים, לפיהן במצב
--- סוף עמוד 5 ---
המשפטי הנוכחי אין כיום כל רבותא בהסכמה זו, ולפיכך אין מניעה לדרוש את ביטול ההקדש אף בלא הסכמת בית הדין הרבני, בפרט כאשר הסמכות לדון בתובענה נתונה עתה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט הנכבד ראה להוסיף, כי "אין להוציא מכלל אפשרות שניתן למצוא תשובה ראויה לטענות ה[ישיבה] בהוראות סעיפים 18(ב) ו-23 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, ואולם כיוון שהדברים לא נטענו על-ידי [המבקשים], וממילא לא זכו להתייחסות ה[ישיבה], אין בית המשפט מוצא להעלות את הדברים מיוזמתו ולהכריע בהם" (התוספות בסוגריים שלי – ח"מ).
התביעה נמחקה איפוא, ככל שהיא מופנית כנגד הישיבה. מן הנתונים שבפניי עולה שטרם נקבע האם התביעה כנגד יתר המשיבים תימחק אף היא.
8. המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על ההחלטה הנ"ל. כן השיגו המבקשים על החלטת ביניים, שבה קבע בית המשפט הנכבד כי אין לאפשר למבקשים – שהגישו ראשונים סיכומים בשאלת מחיקתה של התביעה על הסף – להגיש תשובה לטיעוניה המשפטיים של הישיבה. באותה החלטה הוסיף בית המשפט שאם בשלב העיון בטיעוני הצדדים יסבור כי נדרשת התייחסות כאמור – תינתן החלטה מתאימה. המבקשים מלינים על כך שלא ניתנה להם האפשרות ליתן תשובות לטענות הישיבה, בעוד שההחלטה על דחיית תביעתם על הסף נסמכה לבסוף על כך שבית המשפט לא מצא תשובה הולמת בטענותיהם לטענותיה של הישיבה.