160. כל אישיות משפטית הכשרה לשאת זכויות וחובות עשויה לשמש נאמן. משכך, גם חברה כשרה לשמש נאמן (ראו ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין ואח', פ"ד נ"א(4) 337).
161. מטרות הנאמנות יכולות להיות מגוונות. כך, יכול ונאמנות תוקם כדי להקל בניהול מקרקעין אשר בבעלות מספר רב של שותפים, או כאמצעי לניהול בניה במקרקעין והשאת רווחים מהמקרקעין (ע"א 50/87 ליבמן נ' ליפשיץ, פ"ד ו 57). הנהנה הינו כל מי שהנאמן חייב לפעול לטובתו. לצורך העניין, חברה הנה נהנה ביחס לנושאי המשרה בה, אשר חייבים לפעול לטובתה (לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 610/94 בוכבינדר נ' הכונס הרשמי פ"ד נז(4) 289.
יצירת הנאמנות
162. סעיף 2 לחוק הנאמנות מגדיר את מקור החובות האפשרי ליצירת נאמנות כך:
"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".
163. מכאן כי על פי חוק, נאמנות נוצרת בשלושה: חוק ספציפי; חוזה נאמנות; כתב הקדש.
על נאמנות הנוצרת מתוקף הסכמה חוזית יחולו דיני החוזים הכלליים, ובכלל זה, גמירת דעת ומסוימות בכל הנוגע ליצירת יחסי נאמנות (ראו ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח(1) 801). חוזה נאמנות יכול שייערך בעל פה, בכתב, או אף בהתנהגות. לצורך כך, יש להוכיח כי הצדדים הביעו דעתם כי בכוונתם ליצור יחסים משפטיים מחייבים. ככל שקיים חסר בחוזה הנאמנות, ניתן להשלימו לפי אומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מתוך החוזה, ואם אינו
--- סוף עמוד 71 ---
משתמע ממנו - מתוך הנסיבות. במקרה של סתירה בין חוק הנאמנות לבין חוק החוזים, יגבר חוק הנאמנות, בהיותו חקיקה ספציפית (ראו כרם, בעמ' 182).
164. בפסק הדין שניתן בע"א 5717/95 וינשטיין נ' פוקס, פ"ד נד(5) 792 נדונה השאלה האם יש להכיר באפשרות של יצירת נאמנות מכוח צו בית משפט, למרות שדרך זו אינה נמנית על הדרכים המנויות בסעיף 2 לחוק הנאמנות. באשר לכך, קבע כב' השופט י' טירקל את הדברים הבאים (שם, עמ' 803-804):
" ... אם קיימות זיקה לנכס וחובה של נאמן הרי שקיימת נאמנות, תהא אשר תהא הדרך שבה נוצרה. הדרכים שעל-פיהן נוצרת נאמנות לפי סעיף 2 לחוק אינן אלא דרכים אופייניות כדי ליצור אותה, אולם אין בפירוט זה כדי לשלול דרכים אחרות – כגון יצירת נאמנות על-ידי צו של בית-המשפט – וודאי שאין בפירוט כדי לפסול נאמנות שנוצרה בדרך אחרת. גישה זאת רצויה משום שהיא פורסת את מצודת הוראותיו של החוק גם על נאמנויות שלא נוצרו על-פי אחת מן הדרכים שבסעיף 2 לחוק. ביטוי לגישה ה'מרחיבה', שאינה כולאת את הנאמנות בדל"ת אמותיו של סעיף 2 לחוק, ניתן בפסק-הדין בע"א 3829/91 וואלס נ' גת. כך נאמר גם בספרו של המלומד ש' כרם: