ידעו שזה השווי הנכון של הקרקע בהשוואה עם מגרשים אחרים ומחירי מ"ר של דיור שנמכר אז. (ע' 84 ש' 27).
באקספרטיזה אין שווי קרקע (ע' 85 ש' 6)
227. לא זו אף זו, דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי מיקום המקרקעין אכן היה אטרקטיבי, נוכח קירבתם לארמון הנשיא. מצב דברים זה השתנה בעקבות ההפיכה שאירעה בשנת 2010, עניין אותו לא ניתן היה לדעת בשנת 2007. ראו לעניין זה עדותו של אריה, המקובלת עליי:
"ש. מה מיוחד במיקום שם?
ת. זה שטח סגור כי נבנה ליד לא מזמן ארמון של נשיא ויכול להיכנס רק מי שגר שם, זה יוקרה, רואים את הארמון טוב מאוד, הוא במרחק חצי קילומטר, משהו כזה.
לשאלת בית המשפט אם אסור לבנות שם בכלל, משיב שבונים שם, השכנים שלנו בנו שם קוטג'ים, וילות". (ע' 91 ש' 21-25)
וכן עדותו של ישראל:
"ת. ... המגרש הוצג לנו כייחודי כי הוא קרוב לבית של הנשיא. כפי שאני מבין היום כנראה שהמגרש הזה אי אפשר לעשות איתו דבר בגלל הקרבה הזאת לבית הנשיא.
ש. אבל גם זה אשמתה של ריטה?
ת. לא. אז כאשר מכרו לנו את המגרש, זה הה לוקסוס לגור ליד בית הנשיא והיום כנראה שאסור בכלל לבנות שם בגלל הנשיא". (ע' 27, ש' 7-12)
גם מעדותו של דורון עולה כי אין לו תלונות ביחס למקרקעין שרכשו (ע' 33, ש' 22-23).
--- סוף עמוד 95 ---
228. סיכומם של דברים, אין חולק כי לא נערכה שומה של המקרקעין טרם רכישתם. אולם איני סבורה כי הייתה חובה על ריטה לערוך שומה כאמור ואף לא הוכח כי ניתן היה לערוך שומה כאמור במועד הרלבנטי. ככל שסברו כי הדבר חיוני, יכלו התובעים להזמין חוות דעת או לחלופין לסרב לרכוש את המקרקעין במחיר המבוקש.
במאמר מוסגר אציין כי לא נעלמו מעיניי חוות הדעת השמאיות שצרפה ריטה למוצג ת/3 לביסוס טענתה בדבר השווי הריאלי של המקרקעין בעת רכישתם. אין בידי להתייחס לחוות דעת אלו, הן בשל תרגומן החלקי (רק את דף מסקנות חוות הדעת) והן בשל הגשתן שלא על ידי עורכן, וללא יכולת לחקור עליהן.
229. מכלל דברים אלה עולה כי ריטה פעלה לאתר מקרקעין במיקום שיהנה מביקוש גבוה. המקרקעין שאיתה צמודים לבית הנשיא ולפיכך נחשבו, אותה עת, כיוקרתיים. משכך, לא הפרה ריטה את חובת הנאמנות כלפי התובעים בשלב הטרום חוזי (בהנחה שנוצרה כזו). כן אני דוחה את הטענה כי ריטה מעלה בכספים שהועברו לה לשם רכישת המקרקעין, גנבה, רימתה ושלשלה לכיסה את ההפרשים, תחת מסירתם למוכר המקרקעין.
חלק שני: התקופה החוזית