282. בסיכומיהם מציגים התובעים תחשיב סקולטיבי, המבוסס על תשלומים ששילם אמנון שטרן, במיזם אחר בבישקק. לטענת התובעים כי הוצאותיהם העודפות שולמו מכספי המעילה אשר יועדו לרכישת הקרקע. איני מקבלת טענה זו. כל טענות התובעים בנוגע לעניין זה הן ספקולטיביות, ונטענו ללא שהוצגה ראיה אחת לתמיכה בתיאוריות אלו. אין בתיאוריות אלו כדי לשלול את התחשיבים המפורטים אשר הובאו לעיל, אשר עושים רושם מהימן.
אשר על כן, טענות התובעים באשר להשבת המקדמות – נדחות כולן.
ה.9 – שאר הטענות להפרת הסכם הניהול
283. בכתב תביעתם המתוקן טענו התובעים באופן כללי כי הנתבעים הפרו את הסכם הניהול (סעיף 6.15). בסיכומיהם העלו התובעים טענות שונות להפרת הסכם הניהול (אי העסקת מנהל פרויקט הדובר עברית ורוסית והנו מהנדס בהכשרתו, אי העברת דיווח חודשי על התקדמות
--- סוף עמוד 118 ---
המיזם, אי קביעת לוח זמנים לביצוע המיזם). דין טענות אלה להידחות הן על הסף והן לגופן, כפי שיפורט להלן.
284. על הסף, שכן טענות התובעים בהקשר זה נוגעות להסכם שהצדדים לו הם EL-HOME ו-FOREST VILAGE ומתייחסות לאירועים שארעו, לפחות בחלקם, לפני שעזבו אריה וריטה את חברת EL-HOME – 1.4.2008. כתב התביעה לא הומצא לחברת EL-HOME ומשכך דין התביעה כנגדה להידחות על הסף.
285. לגופן, שכן סעיף 11.1 להסכם הניהול קובע כי עיכוב של מעל שלושה חודשים בלוחות הזמנים של המיזם שייקבעו במשותף על-ידי הצדדים כאמור בסעיף 6 בשל מעשה או מחדל של EL-HOME יהווה הפרה יסודית. הא ותו לא. משכך, ההסכם אינו כולל הוראה לפיה ההפרות הנטענות על-ידי התובעים בסיכומיהם עולות כדי הפרה יסודית.
286. בהיעדר הוראה חוזית מפורשת לעניין הפרת הוראות סעיף להסכם, יש לבחון האם מדובר בהפרה "שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה" (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם), התשל"א-1970, להלן: "חוק התרופות"). לעניין זה ראו פסק דינו של בית המשפט בע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו (13.8.2013):
"בהעדר קביעה אחרת בחוזה גופו לעניין יסודיות ההפרה יש לתור אחר אומד דעת המתקשר הסביר ולהעמידו בנעלי הנפגע בעת כריתת החוזה, על מנת לבחון האם היה מתקשר בו ככל שהיה רואה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה (ראו: ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבניין בע"מ נ' שוורצבורד, פ"ד לו(4) 197, 205 (1985) (להלן: עניין אחים שרבט)). הנה כי כן, סעיף 6 לחוק קובע אמת מידה אובייקטיבית לבחינת מידת חומרתה של ההפרה שהתרחשה. הוא קובע כי מידת החומרה נבחנת בעיניו של נפגע פוטנציאלי סביר, כפי שהיה מעריך אותה במועד כריתת החוזה, אילו ידע מראש כי תתרחש. זאת להבדיל מן האופן הסובייקטיבי אשר בו נתפסת אותה ההפרה בעייני הנפגע הספציפי לאחר שכבר התרחשה בפועל (שלו ואדר, בעמ' 585-584; ע"א 8741/01 MICRO BALANCED PRODUCTS נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פס' 4 (3.2.2003); ראו גם: פרשת ביטון, בעמ' 588-587).