309. ומנגד, עדותו של ישראל:
"מה שקרה אז שדורון ראה הרי יש פה למשוואה הזו זה מאוד פשוט, אתם רואים פה 600 או 700 אלף דולר זה מחיר שמוכרים בית, היה שם 12 בתים אולי יותר אולי פחות היו כל מני גרסאות. אבל 12 בתים כפול 600 – 700 אלף דולר זה 7 מליון דולר. איפה היה המוקש? בעלויות הבניה. מה שדורון אמר לפי זה שהוא היה שם ודיבר עם קבלנים מהצד שלו שיש פער עצום בין עלויות הבניה שהציגו הקבלנים שהביאה ריטה, לא יודע אם אריה עוד היה אז, לעומת המחיר שדורון ראה. למעשה זה מה שעשה את כל הבעיה כי ראינו שאם אנו לא יכולים לסמוך על הענין של עלויות הבניה, אז לא נרוויח מכל העסקאות האלה שום דבר. על אף שתשימו לב שהמחיר הזה הוא כפול ממה שהיה בתחזית המקורית – שם הייתה תחזית מכירה עם מחירים הרבה יותר נמוכים ולכן הרווח 3 מליון דולר, קודם זה היה כך. אחר כך מחיר הדירות עלה מאוד, אבל עלויות הבנייה התנפחו מאד, להערכתו של דורון לא היו ריאליים. ולכן התחיל כל העניין של ההתעכבות בבנייה ויש שם בעיה בקירגיסטן שאי אפשר לבנות כל השנה כי יש שם חורף שאי אפשר לעבוד בכלל" (ע' 26, ש' 25 – ע' 27, ש' 2).
--- סוף עמוד 125 ---
310. למותר לציין כי אותם בדיקות ותחשיבים שערך דורון אינם נזכרים בתצהירו ואף לא צורפו לו. מכל מקום, גרסה זו מלמדת על כך כי זניחת המיזם מקורה בהיעדר כדאיות כלכלית, אשר נבעה, ככל הנראה, מהשינויים הפוליטיים בקירגיסטן אשר גרמו לעליית/ירידת מחירי הדיור, כמו גם להאמרת עלויות הבנייה.
311. יתר על כן, במייל מיום 14.8.2009 הוצעה אפשרות נוספת, לפיה ימשיכו התובעים במימוש המיזם. בהתאם לאפשרות זו הוערכו עלויות הבניה על-ידי ריטה בסך כולל של 2,750,000 דולר בעוד סך ההכנסות הצפויות ממכירות הוערכו בסכום של 6,000,000 דולר.
312. סיכומם של דברים, התובעים לא הניחו בסיס עובדתי, ולו רעוע, לטענה כי הצגת הדברים על-ידי ריטה במסמך מיום 10.6.2007 ("תחשיב קירגיסטן") לא תאמה את מצב הדברים אשר שרר אותה עת. בוודאי שאין להטיל על ריטה אחריות לשינויים שאירעו בקירגיסטן, מה עוד שמהמיילים עולה כי לו פעלו התובעים ביתר נמרצות, ייתכן והיו מצליחים להשלים את הבנייה עובר לאותן תהפוכות פוליטיות שהפכו את המיזם לבלתי כדאי מבחינה כלכלית לדעת התובעים.
313. לבסוף, אני דוחה את טענת התובעים כי הנתבעים או חלקם עשו עושר ולא במשפט. מהראיות שהוצגו עולה כי ריטה עמלה על קידום המיזם במשך למעלה משנתיים, כאשר במהלך כל תקופה זו לא קיבלה שכר אלא מקדמות שהיוו החזר הוצאות שהוציאה עבור המיזם בלבד (למעט שכר תיווך בגין עסקת המקרקעין – עליה ידעו התובעים בטרם כריתת הסכם הניהול). בנסיבות אלה לא ברור, והתובעים לא הבהירו, מהו העושר שהתעשרו הנתבעים או מי מהם.