18. הרציונלים העומדים ביסודו של עקרון פומביות הדיון הובהרו בפסיקתו של בית משפט זה לא פעם (ראו: רע"א 3614/97 אבי‑יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג
--- סוף עמוד 13 ---
(1) 26, 46-45 (1998) (להלן: עניין אבי‑יצחק); עניין גלאון, שם; ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל ([פורסם בנבו], 5.4.2006) (להלן: עניין חברת החדשות)). בתמצית ניתן לומר כי שלושה רציונלים עיקריים עומדים ביסודו -
הרציונל הראשון הינו ההכרה בזכות הציבור לדעת, המבוססת על חופש הביטוי וחופש העיתונות (ראו עניין מוזס, בעמ' 600-598), הן בהיבט הנוגע לזכות הציבור לקבל מידע על פעולתן של הרשויות, והן בהיבט הנוגע לחשיבות הפרסום ברבים ככלי לעיצוב השקפותיו ודעותיו של הפרט בחברה דמוקרטית.
הרציונל השני הינו תרומתה של הפומביות לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך (ראו עניין אבי‑יצחק, בעמ' 46), וזאת בין היתר באמצעות חשיפתו של ההליך המשפטי לעיני הציבור ולשיפוטו (וראו דברי השופט ד' לוין (כתוארו דאז) בע"פ 334/81 הגינזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 827, 832 (1982)).
הרציונל השלישי נשען על חשיבותו של עקרון זה ביצירת אמון הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי המשפט בפרט, שכן הוא תורם ליצירתה של מראית פני הליך עשיית הצדק באופן המקדם אמון זה (ראו דברי השופט א' מצא בעניין וילנר, בעמ' 451-450 ; דברי השופט מ' חשין בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341-340 (1995) (להלן: עניין מרום) והאסמכתות המובאות שם ; ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499 (1986), להלן: עניין פלונית).
להשלמת התמונה יצוין, כי בפסיקה התעוררה מחלוקת בשאלה האם הרציונלים לעקרון פומביות הדיון הינם במהותם רציונלים מוסדיים וכלליים החלים באופן דומה בכל מקרה ומקרה או שמא יש מקום להעניק להם משקל שונה בהתאם למידת העניין הציבורי שמעורר העניין הקונקרטי המונח בפני בית המשפט (וראו דברי השופט א' גולדברג בעניין אבי יצחק, בעמ' 51 למול דברי השופט ת' אור בעניין אבי יצחק, עמ' 63).
19. משעמדנו על חשיבותו של עקרון פומביות הדיון נאמר גם כי בדומה לעקרונות חוקתיים אחרים, עקרון זה אינו מוחלט ויש לאזנו מול זכויות ואינטרסים מתחרים: "כמו מרבית העקרונות עליהם בנוי המשטר הדמוקרטי והמשפט הנוהג בו, אין לראות
--- סוף עמוד 14 ---