לא למותר לשוב ולהזכיר כי דרישת ההנמקה המופיעה בתקנות מתייחסת אך לקבוצה אחת מקרב הציבור כולו - היינו אך ורק למבקשי עיון שאינם צד לתיק, ואינם
--- סוף עמוד 23 ---
נכללים במסגרת הקבוצה הרחבה בעניינה הוחלט עוד בשנת 2003 על מתן היתר כללי לעיון הפוטר אף מדרישת ההנמקה המינימלית הקבועה בתקנה 4. כפי שפרטנו לעיל, קבע מנהל בתי המשפט כי היתר עיון כללי יינתן לעיתונאים המסקרים דרך קבע את עבודת בית המשפט, לחוקרים או תלמידי מחקר במוסד מוכר לגבי מידע הדרוש להם לצורך מחקרם ולמי שממלא תפקיד ציבורי על-פי דין וכן יכול שינתן לאדם אחר, לרבות נציגים של ארגונים שונים - ארגוני צרכנים, ארגונים בעלי מטרה חינוכית או מטרה ציבורית, בהתאם לתנאים הקבועים באמות המידה שהותוו. מכאן, שפוטנציאל הנגישות לעיון בתיקי בית המשפט לגופים רבים, עליהם לא מוטלת ממילא חובת הנמקה כלשהיא, גדל בצורה משמעותית בעקבות תקנות העיון, באופן המשליך בראייה כוללת על מידת הפגיעה בעקרון פומביות הדיון הנגרמת בשל קיומה של דרישת הנמקה לקבוצה מסוימת של מבקשי עיון.
27. נסכם ונאמר, כי פרשנותה האמורה של תקנה 4 הנזכרת עומדת ביסוד ההנחיה להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט, באופן שיש להתיר את העיון בתיקי בית המשפט, כאשר הנטל הוא לא על מבקש העיון כי אם על המתנגד לו. במצב דברים זה, אין בדרישת ההנמקה הקבועה בתקנות - שהינה כאמור דרישה מזערית אשר אינה מוגבלת בעילותיה - משום הטלת נטל השכנוע להתרת העיון בתיק על מבקש העיון. מעבר לכך, ממילא שיקול הדעת השיפוטי לעניין מימוש זכות העיון מופעל בהתאם לדין, לעקרונות היסוד והאיזונים המנחים שפורטו בפסיקתו של בית משפט זה, ואין בדרישת ההנמקה כדי לכרסם בעקרונות אלה. לפיכך, לא השתכנענו מטענת העותרים לפיה במצב הדברים כפי שפורט לעיל עצם קיומה של דרישת ההנמקה עולה כדי פגיעה בעקרון החוקתי של פומביות הדיון. לפיכך, הגענו למסקנה כי הפגיעה בזכות העיון - אם נגרמת - כתוצאה מדרישת ההנמקה הינה פגיעה שולית וקטנה ביותר, אשר בכל מקרה אינה עולה כדי הפגיעה המחייבת את בחינת התקנות במשקפי הבחינה החוקתית, היינו בהתאם להוראות פסקת ההגבלה (זאת, מבלי שנדרש במסגרת זאת לשאלה המורכבת לעניין תחולת הוראותיה של פסקת ההגבלה על סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה). וראו בהקשר זה: ברק-פרשנות חוקתית, בעמ' 469 כדלקמן:
"...יתכן שניתן להימנע מהצורך לעבור לשלב השני (בו נבחנת השאלה אם תנאיה של "פסקת ההגבלה" מתקיימים) אם הפגיעה או ההגבלה היא שולית או קלת ערך. כאשר ה"פגיעה" או ה"הגבלה" היא של "מה בכך" (de minimis), יש טעם בסיום ההליך הפרשני. אכן, לכל דבר חקיקה עשויה להיות השפעה עקיפה ורחוקה על