--- סוף עמוד 14 ---
"מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי היחס באחזקותיהם בחברת המטרה ו/או היחס באחזקותיהם בקבוצה ישתנה בהתאם לפרמטרים המפורטים בנספח ד' להסכם זה.
...
מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי החל מיום 13.1.09 יהיו אחזקת הצדדים בקבוצה כדלהלן:
א. גדעון: 46.57%.
ב. עופר: 25.49%.
ג. לאו: 15.26%.
ד. דני: 8.68%.
ה. יצחק: 4%".
36. חברת המטרה הוקמה במהלך ניהול ההליכים בפנינו, ביום 18.7.17 (עמ' 215 פרוטוקול מיום 18.9.17; נ/18).
37. כאמור, לטענת הנתבעת, הסכם 2006 "איפס" את זכויות התובע והוא אינו זכאי לדבר בגין העבר. התובע טוען מנגד כי הזכויות לרווחים שעמדו לו מכח הסכם 98' התקיימו עד לשנת 2006 וכי ההסכם לא מחק את זכויות העבר לרווחים ולזכאותו להקצאת האופציות אלא רק הסדיר את מערכת הזכויות ממועד זה ואילך.
38. הלכה פסוקה היא כי :
"משהשאלה העומדת בפנינו, שאלה של פרשנות היא, עלינו לפנות בבסיס הדברים אל הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המורה כיצד ייעשה פירושו של חוזה. הוראת סעיף זה תוקנה אמנם בשנת 2011 אלא שכעולה מפסיקת בית המשפט העליון, נועד התיקון לעגן להלכה את כללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה שקדמה לה (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ ניתן ביום 26.2.12; ע"א 8637/10 מתחם נגה יזמות בע"מ נ' רשות הפיתוח, ניתן ביום 28.10.12) (להלן: "פרשת מתחם נגה")).
...
ניתן לומר שככלל, מקובל כי פרשנות החוזה תעשה על בסיס לשונו תוך הענקת משקל לנסיבות בעת חתימת ההסכם ולעיתים אף על בסיס התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ככל שיש בה כדי ללמד על אומד דעתם בעת כריתת החוזה (ראו ע"ע 356/07 י.ב.מ ישראל בע"מ - מנחם פלוק, ניתן ביום 26.5.09; ע"ע 35193-05-10 אליעזר אהרוני ואח' - רשות השידור, ניתן ביום 6.12.11 והאסמכתאות שם; ע"ע 259/09 מועצה מקומית ערערה - ג'אלב
--- סוף עמוד 15 ---
יונס, ניתן ביום 13.6.10). (ע"ע 9438-07-12 אל על נתיבי ישראל בע"מ – יורם אברון (3.3.15); להלן: פרשת אל על; הדגשה שלי – י.א.ש.).
וכך קבע בית המשפט העליון בפרשת דלק:
"מכאן, שבבואנו לבחון את היחס שבין לשון החוזה לבין נסיבות כריתתו, ואת המשקל שינתן לנסיבות כאשר לשון החוזה ברורה ואינה משתמשת לשני פנים, עלינו לבחון את מאפייני המוסד החוזי בשני מישורים. ראשית, עלינו לבחון האם המוסד החוזי משקף תכליות יחודית (כגון ערך העבודה בחוזה העבודה) המצדיקות מתן משקל מוגבר לנסיבות החוזה. שנית, עלינו לבחון האם מערכת היחסים שבין הצדדים לחוזה כי כזו המעוררת באופן מובנה חשש שיהיה פער בין לשון החוזה לבין אומד דעת הצדדים. ככל שמצוי צד אחד לחוזה בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך נטה לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, ולשאלה האם לשון החוזה משקפת באמת את כוונת הצדדים, או שהיא נובעת מיתרונו היחסי של צד אחד על האחר" (ע"א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (סעיף 17 לחוות דעתו של השופט ג'ובראן (דעת הרוב), ניתן ביום 6.6.13).